האורחת האחרונה

על מה הספר?

פרנק ז׳וטובסקי מקבל טלפון מפתיע מבתו בת ה-25 שממנה לא שמע שלוש שנים: היא מתחתנת בקרוב, והוא מוזמן לחתונה שתתפרש על פני סוף שבוע שלם. פרנק מגלה שבתו מגי מתחתנת עם בתו של אדם עשיר וחזק, בעלים של אחת התעשיות הגדולות. אך ככל שהוא מנסה להכיר לעומק את החתן העתידי ואת משפחתו – הוא מתחיל לחשוד שיש בהם משהו מסריח ואולי אפילו מסוכן. עד כמה מגיעה האחריות שלו כהורה להתערב בבחירות של הבת שלו, ולעצור אותה לפני שהיא תעשה טעויות חמורות?

מה חשבתי עליו?

קודם כל, הספר הקודם של רקולאק שתורגם לעברית היה תמונות נסתרות – מותחן פסיכולוגי על גבול האימה עם נגיעות על טבעי. וחשוב לי מאד להדגיש שהספר הנוכחי לא דומה לו בכלל. הוא לא אימה, ואין בו אף על-טבעי. כך שעדיף שלא תצפו למשהו דומה.

האורחת האחרונה מתחיל לאט. הוא מסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של פרנק, ופרנק הוא מהגברים המבוגרים האלה שמדברים ומדברים ומדברים. הוא נוטה לסטות מהשיחה ולהתחיל להסביר דברים בפרטי פרטים או לזלוג לזכרונות מהעבר. בחלק מהפסקאות האלו אמרתי לעצמי שיש מצב שיש פה כל מיני פרטים מטרימים שיהיו חשובים להמשך, אבל טבעתי בכל כך הרבה משפטים שהרמתי ידיים בניסיון לעקוב אחרי הכל.

ככל שמתקדמים בעלילה נחשפים עוד חלקים בהדרגה. בכל פעם שפרנק מצליח לגלות עוד פיסת מידע, מגיעה דמות שתופסת אותו על חם ואומרת לו ״טוב נו, אם הצלחת לגלות עד כה, ניתן לך את הסיפור המלא סביב זה״. זה משהו שקצת חוזר על עצמו, וזה די מעצבן. כמובן שחלק מהתעתוע הפסיכולוגי של הספר זו העובדה שאנחנו אף פעם לא יודעים למי להאמין, והאם פיסת הפאזל שיש לנו היא נכונה או לא.

למרות האיטיות של תחילת הספר, כן נוצר מתח בשלב מסויים, אבל אני לא יכולה להגיד שהיו פה הרבה טוויסטים שהפילו אותי מהרגליים. דווקא העובדה שהתעלומה נחשפת פיסה אחר פיסה, לא גרמה ל״ביג וואו״ של טוויסט סופי (כמו שהיה בתמונות נסתרות למשל) אלא כל פעם משהו אחד קטן, שאולי ניחשנו ואולי לא. בגדול הספר הוא יותר רומן-מתח-פסיכולוגי מאשר תעלומת מתח רגילה.

הספר מדבר הרבה על יחסי הורים וילדים, על הטעויות שאנחנו עושים בגידול שלהם, ועל האחריות שלנו להציל אותם בזמן מהטעויות שלהם. בהתחלה כשהם קטנים, הילדים הם חלק מאיתנו, אבל ככל שהם מתבגרים אנחנו חייבים ללמוד לדעת לשחרר אותם ולהבין שהם בני אדם בוגרים ועצמאיים שעומדים בפני עצמם.

״היא לא צריכה עזרה. זה לא ׳חטופה׳ ואתה לא ליאם ניסן. אתה לא צריך להציל את מגי. היא יודעת טוב מאד מה היא עושה. אני לא מבינה את הבחירה שלה, אבל אין ויכוח שזו הבחירה שלה. היא רוצה את זה. אני חושבת שהחיים שלנו יהיו הרבה יותר טובים אם פשוט נקבל את זה.

בשורה התחתונה? ספר מתח די סבבה, בעיני לא מגיע לרמה של תמונות נסתרות – לא במתח ולא בטוויסטים. הוא נחמד, אבל קראתי טובים ממנו. מצד שני, נשמע שרוב הביקורות של אחרים הרבה יותר נלהבות ממני, אז אולי יש לי רף גבוה מדי.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח (מעט תיאורים), גופה (מעט תיאורים), אלכוהוליזם, הקאה, בגידה, מעט תיאורים סביב סצנה מינית.

למי שסובל מארכנופוביה – קחו בחשבון שיש כמה סצנות לא נעימות עם עכבישים.

הוצאת ידיעות ספרים | תרגום: אמנון כץ | 359 עמ׳ | ינואר 2026

האורחת האחרונה / ג'ייסון רקולאק

תכירו את פרנק ז'וטובסקי, אלמן אשר בתו היחידה, מגי שניתקה עימו את הקשר לפני 3 שנים, מתקשרת אליו במפתיע ומזמינה אותו לחתונתה. פרנק מאושר כל כך לשמוע שוב ממגי. הוא היה בטוח שבשל החלטותיו מהעבר, היא לא תרצה לראות אותו שוב לעולם. אבל היא זו שיזמה את השיחה ועוד בישרה לו חדשות כל כך משמחות.

כשפרנק נוסע לפגוש את בתו, את הארוס שלה ואת בני משפחתו הוא מגלה שמדובר באחת המשפחות הכי עשירות במדינה. הוא נחוש לחדש את הקשר עם מגי ולכן, חשוב לו להתחבר עם ארוסה והוריו. אבל המפגש עם הארוס מעלה שאלות וספקות אצל פרנק. הוא באמת לא רוצה להרגיז את בתו שאליה התגעגע, אבל ככל שהזמן חולף, התחושה כי משהו מאוד לא טוב מתרחש אצל המשפחה הזו רק מתחזקת אצלו.

ואז נשלחת אליו תמונה בדואר של הארוס מצולם עם בחורה צעירה שנעדרת כבר למעלה משנה ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלה. פרנק הוא איש שומר חוק. הוא לא מוכן להתגמש כשמדובר ביושרה, וזה מביא אותו, כמו שכבר קרה לו בעבר, לקבל החלטות שעלולות להזיק ליקרים לו מכל. האם דאגותיו מוצדקות? מה מתרחש אצל אחת המשפחות הכי עשירות במדינה? תקראו את הספר ותגלו!

זהו מותחן פסיכולוגי מרתק וסוחף ששומר על עניין ומתח מתחילתו ועד סופו. הכתיבה טובה וממגנטת, הפרקים קצרים וקולחים, והעלילה המסופרת בגוף ראשון גדושה בתפניות רבות ובלתי צפויות. הדמויות בסיפור מגוונות, מורכבות באישיותן ומרתקות. הספר מדבר על סודות משפחתיים, על הכסף שמלבד היותו גורם אשר פותח דלתות הוא גם לעיתים משבש, מעוות ומגמיש את מהות הצדק. ועל אב שומר חוק שמוצא את עצמו בתוך צומת דרכים שבו יצטרך להגיע להכרעה כיצד לפעול ולחיות עם בחירותיו. מומלץ מאוד!

356 עמודים

מאנגלית: אמנון כץ

הוצאת ידיעות ספרים

האורחת האחרונה – ג'ייסון רקולאק (ידיעות ספרים)

להלן דיס המלצה על ספר שבסוף נהניתי ממנו.

לאחרונה ידידתי Danielle Rantapaa Peretz הזמינה אותי לבחור ספר שעשה עליי רושם מיוחד לפינת המלצות הסופרים שלה. בחרתי את "תמונות נסתרות" - ספר רוחות מהשנים האחרונות שקראתי באחת התקופות שחיכיתי לתשובות מהוצאות לגבי ספר הרוחות שלי. למרות שלא היה נטול בעיות, הוא היה זכור לי כעונג מותח ומצמרר במיוחד עם המון רעיונות עלילה מגניבים ביותר, טוויסטים מפתיעים וגימיק של ציורי ילד מקריפים המוטמעים בתוך הטקסט ומהווים חלק מהתעלומה. קראתי אותו כמעט ללא הפסקה, ולכן כל כך ציפיתי לספרו החדש של הסופר.

אז הסופר כצפוי יודע את מלאכתו ככותב מיומן, אבל מה רבה הייתה אכזבתי כשמה שהוא כתב הפעם היא בעיניי עלילת מתח שגרתית למדי, ואף מייגעת, מתארכת שלא לצורך ורצופת בעיות אמינות עד כדי כך שרציתי לנטוש באמצע.

הגיבור הוא אב שמחתן את בתו עם בן עשירים שמסתובבות נגדו שמועות לא מבוססות על חשדות בלתי מבוססים אבל לא בלתי סבירים שהוא העלים אישה צעירה איתה יצא. עכשיו האב, נהג משאית פשוט אבל בעל היגיון בריא, לא שולט בלשונו ומההתחלה לא מסתיר מבני משפחת החתן את חשדו שהעוולה אכן אפשרית – דבר שבעיניי לא סביר בעליל ערב חתונה, כמו גם התנהגויות חקרניות בוטות ולא מותאמות אחרות שעוברות לאבא הזה חלק מדי. המשפט "עקבתי אחריכם ושמעתי אתכם מדברים" אשכרה נאמר לאנשים כמעט זרים ולא גרר תגובה מזועזעת כמו: "עקבת אחרינו?! מה עובר עליך, בנאדם?" או תגובה בכלל.

ולמה הספר עוד לא סביר? ההתייחסות לאפשרות שהבעל לעתיד של הבת הוא רוצח נלקחת יותר מדי בקלות. כאילו הוא העלים מס או בגד בה. כלומר האבא נכנס לחקירת העניין כדי לעצור את בתו מלעשות טעות, אבל אין זעזוע מוחלט של כל עולמו של אותו אבא, או פחד משהות עם רוצח פוטנציאלי. רצח מאהבת נתפס כדבר שקורה לפעמים, בעיקר אצל העשירים והמושחתים שיודעים להשתיק עוולות. בנוסף, אין זעזוע מוחלט (אמיתי או משוחק) אצל משפחת המואשם והכלה מזה שאהובם מואשם ברצח ערב כלולותיו. הם פשוט מנסים לשכנע את האב שהוא טועה.

ולמה הוא מייגע? העלילה מתרחשת במסגרת אירוע של חתונת עשירים בן כמה ימים בכפר נופש פרטי, כולל תיאורים חוזרים ונשנים של השולחנות והאוכל והריקודים וההשתובבות של האורחים הצעירים ושיחות החולין והמדשאות והגיבור הולך לביתן החסידה וחוזר מביתן הברווזה. והאבא של החתן אומר ככה והעוזר של האבא אומר ככה. עכשיו הכל בסוף קשור לעלילה אבל היה אפשר לקצר בחצי את כל התיאורים והדיאלוגים החוזרים על עצמם וכלום לא היה נגרע.

מה עוד כמעט גרם לי לנטוש? קצת כמו באישה בתא מספר 10 הגיבור חושד בפשע נורא ומרגיש שכל הסביבה עושה לו גזלייטינג ומעדיפה שלא יתערב בעניינים שלא לו. גם הבת שלו. לא נעים לקרוא את זה במיוחד כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב ומהווה את מרכז ההתרחשות. בנוסף, כל האורחים נהנתנים, מעריצים כסף, וכל משפחת החתן בכלל מסואבת וחסרת ערכים לחלוטין. פרקים שלמים זה מה שחוויתי. בשלב מסוים התחשק לי להקיא או פשוט לברוח מהמקום המזעזע אנושית הזה שמתואר בספר. לא מצאתי אף אחד להזדהות איתו. אמנם הייתי אמור להזדהות עם הגיבור אבל זה קשה כי הוא מתנהג בצורה לא סבירה ביחס לחברה ולפעמים גם ביחס לעצמו. לפעמים הוא חסר מודעות כמו פורסט גאמפ שאומר כל מה שעל ליבו ומתנהג כמו פיל בחנות חרסינה ולפעמים הוא חשאי ומתוחכם בהתנהלות שלו.

עכשיו כשההתנהלות היא גזלייטינג על ידי אנשים מושחתים, אתה מבין שאולי יהיו הפתעות, אבל הן לא יהיו גדולות מדי, כי ברור שהסתרה יש ושאף אחד לא תמים. אז גם לא הייתי במתח מי יודע מה כי לא חשבתי שיש למה לצפות. וזה לא שלא היו הפתעות, אבל כצפוי אכן לא היו מטלטלות. ואיך הסוד נפתר (רגע המפנה)? בצורה הכי סתמית שאפשר לדמיין.

עוד משהו: פעם כתבתי פוסט שדן באמינות הנתפסת בעיניי של טקסטים שנכתבים בגוף ראשון, ואני לא מדבר על טקסטים ילדותיים במכוון כמו בסיפורי אתגר קרת אלא על טקסט מנוסח לעילא של ספר כמו זה. אז ברגע שהגיבורה היא נניח בחורה בעלת אינטלקט אתה יכול לתרץ לעצמך שיש לה כישרון סטורי טלינג חבוי, גם אם כתיבה הוא לא עיסוקה, אבל כשמדובר בנהג משאית קשה יום שהוא גם חסר השכלה אבל בעיקר חסר טאקט על גבול המוגבלות, זה פחות עובר לי אמין שהוא מתאר כל כך יפה איך נראו המדשאות והעצים ואיך שולי החלוק של ההיא נפרשו כמו כנפיים.

מה שמציל את הספר הוא החלק האחרון המצוין והסוחף שלו שקשור בשם הספר – האורחת האחרונה. הסיום שבו כמובן נסגרים כל הקצוות בעצם מראה איך הבנייה הפסיכולוגית של מערכות היחסים השונות בין הדמויות בספר מתחברות למשהו אינטרגטיבי ומרגש שגם מקדם את העלילה ועל כך שאפו. זה בהחלט שיעור בבניית רומן. אבל אני אישית הייתי צריך המון סבלנות להגיע לשם. כמו טיול שעולים על הר בעלייה קשה שהיא יותר עבודה מהנאה אבל בסוף יש מלמעלה נוף מאוד יפה אז אתה אומר: אה, היה שווה.

אז אני שמח שלא נטשתי באמצע וסיימתי בכל זאת, אבל בדיעבד כנראה שלא הייתי יוצא לטרק הזה מלכתחילה.