הקוצים של רוז

קשוח. זה כנראה התיאור המדויק ביותר ל"הקוצים של רוז". 

הקשיחות נוכחת כמעט בכל רובד של הספר. 

העלילה נשענת על שני סוגי פשיעה שונים, ומבלי להיכנס לספוילרים, מצאתי את עצמי מתקשה עם האופן שבו אחד מהם מוצג כקו אדום, כשהשני זוכה לטיפול סלחני. גם הדמויות עצמן מפעילות מעין מוסר כפול בהוויה, במעשים כשברקע טיעונים צדקניים לסיפור חיים קשה שברא מציאות קשוחה... זה עורר בי חוסר נוחות. 

גם בגזרת הסמאט החוויה הייתה מעורבת. התיאורים כתובים היטב ומצליחים להצית את הדמיון בפעמים הראשונות, אך בהמשך נוצרת תבנית שחוזרת על עצמה. מה שהיה בתחילה מסעיר ומרענן הופך בהדרגה לצפוי ולשחוק.

האזנתי לגרסה הקולית, וכאן נרשם פער משמעותי בין שני הקריינים. באופן אישי, שילוב של קריין וקריינית תמיד מסייע לי לשמור על קשב, והקריין הגברי אכן עושה עבודה מצוינת. לעומתו, הקריינית בוחרת בהגשה דרמטית, מלאת פאתוס, שבשלב מסוים הפכה עבורי למתישה ואף מעיקה. גם החזרה המרובה על הביטוי "מיצי מרה", שנהגה באופן שגוי ע"י הקריינית (במלעיל)- צרם לאוזניי בכל היבט אפשרי.... 

האם אני ממליצה? קיוויתי למנה של אסקפיזם, נשארתי עם בחילה.