ורק אנחנו נדע
אתה היית גבוה ואני לא. אתה היית תכול עיניים ואני לא. אתה היית טייס ואני לא. אתה היית גבר ואני לא. ולפעמים אני רוצה להקטין אותך קצת, להגיד לעצמי דברים כמו: אני חושבת שהתאהבתי בך כי היית הראשון. קצת כמו ב"החתמה". אתה יודע מה זה? כשברווזונים בוקעים מהביצה והיצור הראשון שהם רואים, הם בטוחים שהוא אמא שלהם. זה מצחיק אבל זה עצוב. זה עצוב כי זה מטומטם. כי צריכים להיות כללי סף לדברים כאלה. לדדות ככה בכניעות מוחלטת אחרי מישהו סתם כי הוא היה שם במקרה בשנייה שיצאת לעולם, אין בזה שום היגיון אבולוציוני. אני לא מבינה איך ברווזים שרדו בברירה הטבעית. אני לא מבינה איך אני שרדתי בברירה הטבעית.
אסיה היא אישה אימפולסיבית, לא צפויה, לא הגיונית, מאנית־דיפרסיבית, שנונה ובלתי נסבלת. אישה שקשה לאהוב. בגלל זה אבשלום אוהב אותה.
אבשלום הוא טייס קרב, זחוח, מתנשא, שבטוח שהוא טוב בהכול, אבל צודק רק לפעמים. גבר בלתי מושג. בגלל זה אסיה חייבת להשיג אותו.
הם נפגשו לראשונה בזמן השירות הצבאי, בטייסת הקרב שבה הטובים הם לטייס, אבל הטובות – הפקידות – הן לטייסים רק לרגע קצר. לאחריו הן מיד נשכחות.
אבשלום המשיך הלאה, התקדם בדרגות, התחתן עם אחרת. אסיה נשארה עם המחשבות בטייסת, מלקקת את הפצעים שהפכו לצלקות.
עשרים שנה לאחר מכן, בליל גלנט, הם נפגשים שוב. הפעם אסיה לא תוותר על ההזדמנות להשיג את הגבר שהיא רוצה, או חושבת שהיא רוצה, או שבעצם בכלל לא רוצה, אבל כבר מאוחר מדי לעצור. כשפורצת המלחמה והוא נעלם שוב היא יוצאת למסע שהוא ספק נקמה, ספק התבגרות, מסע שלוקח את שניהם למקומות מסוכנים, מתאי שירותים בברים אפלים, ועד המיטה של אשתו של אבשלום.
זה סיפור על אהבה. זה סיפור על אובססיה. זה סיפור על הרגע שבו קשה להבדיל בין השניים.
על המחברת
מגי אוצרי היא סופרת וד״ר למשפטים ורק אנחנו נדע הוא ספרה החמישי
ורק אנחנו נדע מציע קריאה בעבור אלו המחפשים סיפור אהבה שמדחוק את הגבולות בין רגשות אמתיים להתמכרות, בתוך תפאורה של מתח צבאי וחיים מורכבים.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
אחד הספרים האהובים עלי הוא "דור הפרוזק" של אליזבת וורצל, ספר שהצליח להציג בצורה אותנטית ולא מתייפייפת במסעה של מתמודדת נפש אל השמיים ואל תהומות הגיהנום, לרגש, להצחיק, לתת תקווה ואז לרמוס אותה. פעם אחר פעם. אני שמח לשתף שמצאתי את הגרסה הישראלית והמצוינת בספר "ורק אנחנו נדע".
📖 במה עוסק הספר?
הספר מתאר את מסעה של אסיה, החל משירותה הצבאי בעבר בחיל האוויר ועד להווה. אנחנו נחשפים להיכרות שלה עם האיש שישנה את חיה, לטוב ולרע (אבל בעיקר לרע), טייס בשם אבשלום. אסיה מכירה אותו, מפתחת אובססיה לא בריאה כלפיו ומוצאת את דרכה אל מחוץ לצבא לאחר שהיא מאובחנת כ"בי-פולארית".
בהווה, אסיה בת הארבעים לא מצליחה להחזיק עבודה קבועה, מתגוררת בדירה שקנו לה הוריה כשהבינו שהיא תתקשה לתמוך בעצמה לאור הנכות, הנפשית והעוגנים הקבועים בחייה הם אמה הזקנה ("מאמי") וחתולי הרחוב כלפיהם היא מגלה חמלה כיאה לחתול הרחוב שהיא עצמה.
כשאסיה פוגשת מחדש את אבשלום, היא נכנסת לסחרור אובססיבי ולרומן שסופו ברור מראש, אבל אנחנו הרי כאן עבור המסע. לאורך הספר, אסיה מאבדת כל צל של כבוד עצמי, צוללת לתהומות ומגלה שגם כשמגיעים לתחתית, תמיד מסתתרת קומה אחת נוספת שאפשר לרדת אליה, ובמקרה שלה מדובר באשתו של אבשלום, גליה.
📖 מה חשבתי על הספר?
+ מבנה ייחודי: הספר כתוב כפניה לאבשלום (הדמות) לצד פניה למקור ההשראה (האיש שעליו מבוססת דמותו של אבשלום) ומצליח לנוע בזהירות סביב פרוזה בדויה לבין מציאות. הרבדים האלה הופכים אותו למאוד מיוחד ומזכירים לי בכך, שוב, את "דור הפרוזק" הנהדר.
+ כנות שובת לב: אין בספר טאבו שלא מנופץ לרסיסים בכוונה תחילה, אבל ככה זה כשמורידים את המסכות וחושפים את מה שמתרחש בראשה של אסיה. לאורך הספר תוכלו למצוא תיאורי סקס, דמעות, תשוקות, דיכאונות, איבוד עשתונות לצד רגשות נקמה ואובססיה בלתי נשלטים, וכאן טמון בעיני הקסם שלו. אי אפשר שלא לכעוס על אסיה ועל הבחירות שלה, ולצד זאת לאהוב אותה ולקוות שבסוף היא תצליח להשיג את מבוקשה.
+ הומור: גם ברגעים הקשים ביותר, מגי אוצרי מצליחה לשלב רגעי הומור שנותנים לנו לשקוע יחד עם אסיה אל הביבים, לצחוק יחד איתה על הצחנה ואז להתרומם איתה עד המכה הבאה שתפיל אותה שוב. איזונים שמעידים על כתיבה מנוסה לצד עריכה מצוינת.
📖 לסיכום...
מרתק, סוחף וייחודי. לא פשוט או קל לקריאה, ובעיקר אם קללות, גסויות וסצנות מין אינן כוס הערק שלכם, אבל לדעתי הוא שווה את ההשקעה. מומלץ בחום!
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
