יותר יהודי ממך
במאבק ההרואי על קיומנו שפרץ בשבעה באוקטובר לקחו חלק כמה מאות אלפי ישראלים שמדינתם הטילה בהם דופי.
יוצאי ברית המועצות שעלו לישראל, בחרו לעזוב את חייהם מאחור ולהפוך את ציון לביתם. בגולה הם נקראו ז'ידים, יהודונים, ואילו במולדת שאליה חזרו הם הפכו ל"רוסים" שהקשר שלהם לזהותם היהודית מוטל בספק.
יותר יהודי ממך חושף את מסכת הייסורים והתלאות שמציב הממסד הרבני הממלכתי בפני יוצאי ברית המועצות המבקשים להתחתן, להתגייר או להיקבר עם אחיהם, מצביע על המחיר הכבד שגובה ההתנהלות הזו מכבודם ומתחושת השייכות שלהם, כמו גם מחוסנה של החברה הישראלית; הוא קורא לסדר יום לאומי חדש, שבו שער הכניסה לעם היהודי יופקד בידי רבנות המכירה בערך ובקשר של יהדות ברית המועצות ושל הסולידריות הישראלית לסיפור היהודי.
ספר חשוב המציג נקודת מבט מרגשת על משמעות השייכות היהודית בישראל של המאה העשרים ואחת.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
דירוג: 4.5 כוכבים, כשחצי הנקודה יורדת על חזרתיות בטענות מסוימות. למרות שהספר קצר וקל לקריאה, הרגשתי שיש דברים שחוזרים על עצמם, אך מוצגים כדבר חדש ולא כאזכור למשהו שכבר הסברנו.
אבל מעבר לנקודה הזו שהיא יותר לגבי עריכה וטעם אישי, אלקס מעבירה בספר בצורה מאוד ברורה, שהיא איכשהו גם אנושית וגם אקדמית, את החוויה של העולים ממדינות בריה"מ לשעבר, אלו מהם שנולדו לאם יהודייה ואלו שהם "מזרע ישראל" (כלומר, עלו מתוקף "סעיף הנכד"), בהקשר של יחס המדינה ליהדות שלהם. היא הצליחה לענות על כל שאלה שעלתה לי במהלך הקריאה, ועלו לי הרבה. כשרק נתקלתי בספר לראשונה ידעתי שאני אקרא אותו, ומהר, אבל אז התחילו לדבר עליו ברחבי הטוויטר וידעתי שאני חייבת לקרוא ולהתרשם בעצמי. ראיתי את אלקס דנה על נקודות מסוימות עם קוראים (לא בקטע של נתנו ביקןרת קןטלת, חלילה, אלא חילוקי דעות לגבי הנושא – וניהלו דיון באופן מאופק ומכבד, מכמה שראיתי), וממש קינאתי שאני עוד לא חלק מהשיחה.
בסוף אני לא חלק מהשיחה כי הסכמתי עם כל מה שהיא אומרת (חוץ מנקודה אחת שאני יותר רדיקלית ממנה לגבייה, אבל אני דווקא שמחה שהיא כתבה את הדעה המתונה יותר – הסבר בפסקה הבאה).
קל לכתוב נושא כזה בטון מאשים. יש הרבה אשמים ואפילו התכווצתי כשהיא תיארה איך "שיסו" את העולים ממרוקו בעולים מבריה"מ. אבל אלקס לא כתבה ממקום מאשים, לדעתי, אלא ממקום מחבר. היא דיברה עם רבנים והביאה מקורות הלכתיים. היא לא ביקשה לשנות את ההלכה בהתאם לאגנדה שלה. היא בחרה, כמובן, את המקורות שתומכים בה, אבל גם הסבירה למה צריך לתת להם יותר משקל ממה שנותנים כיום.
גם למי שלא נוהג לקרוא ספרי עיון, הקריאה מומלצת מאוד. זורם מאוד.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
