נטע לא מתה

ספר מרתק. שוררת בו תחושה קסומה של לידה מחדש, גם פיזית וגם נפשית. ממיטתה בארץ הזרה, נטע לומדת מחדש לנוע במרחב וגם מהרהרת, עושה חשבון נפש, בוחנת את היחס של בעלה וחברותיה אליה לפני תאונת המטוס וכיצד תרמה לכך בהתנהגותה. מעין אתחול מחדש לחייה.

מעניין לציין את חוסר האחידות בקצב העלילה, שמותאם למצבה הפיזי של נטע ומוסיף לספר נופך מיוחד. בחציו הראשון ההתקדמות היא איטית יותר (דבר התואם גם את תנועותיו האיטיות של גופה הפצוע והדואב והמרחב המצומצם שלה), ובחציו השני הקצב הולך ומתגבר, בהתאם למצבה הפיזי שאמנם עדיין אינו מדהים (בכל זאת, תאונת מטוס) אבל משתפר ביחס לנקודת ההתחלה.

הדמויות מעניינות, בעלות מעלות ופגמים, כמו בחיים, וגם אין פתרונות קסם. הבעיות מורכבות, וכל משבר (או התרסקות) גורם לנו לבחון אותן מחדש ולהפסיק לטאטא אותן מתחת לשטיח. זוהי הזדמנות לתיקון.

נתחיל מהסוף: וואו, איזה ספר מעולה!!!

המטוס של נטע מתרסק, והיא מתעוררת – ומגלה שהיא לא מתה! – במדינה זרה, שבה כולם מסביב מדברים ערבית. בניסיון מבועת לא למצוא את עצמה סגורה באיזה מרתף לנצח נצחים, נטע גוזרת על עצמה דום שתיקה. כך, אף אחד לא יידע שהיא מישראל, ואולי – אולי, היא תצליח איכשהו לצאת משם בחיים. אחרי שתבין איפה היא כמובן. ואיך לשרוד. ומה נשאר לה, אם היא לא יכולה לדבר.

קראתי כבר ספר אחר של מיכל קרייטלר – קצוות שרופים – ואהבתי אותו מאד, אז לא באמת הופתעתי מכמה שנהניתי מהספר הזה.

אפילו... קראתי אותו במטוס. חחח, אבל זה סתם מזוכיזם קטן מצידי, אתם לא חייבים. (למרות שמיכל הכריזה על תחרות מגניבה למי שמצטלם איתו במטוס, רק שתדעו)

הרבה דברים מצאו חן בעיניי בספר הזה. קודם כל, דמותה של נטע. היא קצת חידתית, ואנחנו מגלים עליה דברים לאט לאט, ככל שהספר מתפתח. היא מעוררת חמלה והזדהות, אנושית מאד וחכמה – מבריקה אפילו, אבל גם פגומה ולא מושלמת. אני אוהבת שהדמויות של הסיפור מורכבות.

בכלל, אהבתי את הדמויות בסיפור הזה. האנשים הם אנשים, על כל קשת הגוונים. אין שחור ולבן. אין טובים ורעים. יש כאלה נחמדים יותר ונחמדים פחות, מסוכנים עבור נטע יותר או פחות. אנשי צוות רפואי שבאמת ודאגים לה, וכאלה שרוצים ברעתה. ואנשים אחרים, שחושדים בה או מנסים לעשות עליה מניפולציות.

זה ספר שיש לו לב גדול, והלב הזה נשמר לכל אורכו – גם בקטעים המותחים ביותר, ויש הרבה כאלה. היו קטעים שכל כך ריגשו אותי, שחזרתי וקראתי אותם פעם נוספת – וזו מבחינתי המחמאה הכי גדולה שאני יכולה להעניק לספר.

הכתיבה מצוינת. בהירה, חכמה, מותחת ומרגשת. יש קפיצה בין גוף ראשון לגוף שלישי, והיא מפתיעה, חכמה ומוסיפה עומק בקטעים קריטיים. העלילה כולה מפתיעה ומותחת ואנושית ומרתקת, מעלה שאלות וגורמת למחשבה. זה ספר מהסוג שנשאר איתך גם אחרי הקריאה – ואלה הם הספרים שאני הכי אוהבת.

את הספר ערכה בכישרון מטורף אורנה לנדאו (שגם ערכה את שני ספריי ואין כמוה ואני לא משוחדת כי כולם חושבים ככה.)

נטע לא מתה / מיכל קרייטלר

הוצאת התחנה

עורכת: אורנה לנדאו

254 עמודים