
קוראים לזה חיים
ביום הולדתה של רונה, אחד לפני הארבעים, בחדר טיפולים של מלון בהרצליה, מתרחש אירוע מטלטל ומציף זיכרונות שהיא לא תוכל לברוח מהם עוד. למחרת היא נדרשת לשוב אל עיר הולדתה, אל לוויית אביה של ג'ולי, חברתה הטובה, זו שהייתה קשורה אליה יותר ממה שידעה או רצתה לדעת.
בין האירועים הללו נפרש סיפור חייה. שוב ושוב היא מתאמצת להיגאל באמצעות האהבה ולברוח אל מה שנראה לה חיים שראוי לחיותם.
בכתיבה אמיצה וברגישות נדירה לנפש, לפרטים ולשפה אמילי מואטי בוראת את עולמה של רונה ומאפשרת לקוראים לצלול אל מעמקי התודעה שלה. בין הילדה הסוחבת סוד מר לאישה המנסה להיחלץ ממנו רוחשת ביצה פראית, שמכשף שולט בה.
על המחברת
אמילי חיה מואטי, ילידת 1980, היא סופרת ופוליטיקאית ישראלית. ספרה הראשון סימנים כחולים (תכלת 2018) זיכה אותה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים ועוּבּד לסרט קולנוע בהפקה בין־לאומית.
ספר זה מציע מסע מרתק אל נבכי נפשה של אישה המחפשת משמעות ותיקון בחייה, תוך התמודדות עם עברה המורכב.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
כדאי לשים לב לטריגרים ותוכן רגיש. הספר הזה, למרות אורכו הקצר (204 עמ'), הוא לא ספר קל. שמתי פירוט של הטריגרים והתוכן הרגיש תוך כדי הסקירה וגם בסופו.
על מה הספר: ביום הולדתה ה39, רונה מחליטה לפנק את עצמה בחופשה. ולא סתם חופשה – מלון יוקרתי בהרצליה. היא מזמינה טיפול מסאג' שמשתבש כאשר רונה מרגישה שהמטפל שלה מנסה לבצע בה מעשה אונס. מכאן הספר חוזר אחורה לזכרונותיה של רונה לכל מיני תחנות בחייה – ומסתיים באירוע טראומטי שממנו היא יוצאת לדרך חדשה. סוג של.
מה אני חשבתי: אני בדרך כלל לא קורא תקצירים יותר מדי. מרפרף בקלות עליהם בלי להתעמק בהם יותר מדי. ככה היה גם עם הספר הזה. רציתי ספר קצר וזה מה שקיבלתי. הספר נפתח באירוע טראומטי ונגמר באירוע טראומטי. אין פה הרבה הפתעות. יש לי כמה וכמה בעיות בסיסיות עם הספר הזה. הדמות הראשית, רונה, היא דמות מלאה בעיות נפשיות וזה ברור מאליהן מהקריאה שלי. קשה לי לומר שהתחברתי אליה, כי היה לי קשה להבין כמה דברים שהיא עשתה.
הבחירה של רונה לאורך הספר, בכל הנוגע לגברים, הייתה מאוד מוזרה. אותו האירוע במלון מעורר אצלה הפרעה PSDT שלתחושתי לא מקבל טיפול מספיק יסודי בספר הקצר הזה. כל הגברים כאן לא ידידותיים, ומטרתם היא אחת ויחידה – להדגיש את הבחירות הלא טובות של רונה.
האמת היא שקיוויתי שהספר ייתן קצת יותר בשר לנושאים הקשים שבו הספר הזה מתעסק, אבל הסופרת לוקחת אותנו המון לזכרונות עבר של רונה – ורוב הספר מסופר דרך הזיכרונות שלה. מה היא עשתה כשהייתה בת שבע, איך היא גילתה את המיניות, מה זה שבע דקות בגן עדן, וכאלה דברים. היו דברים שהפתיעו אותי בדרך כי לקראת הסוף הוזכר כדרך אגב שרונה ובתיה (אחותה) באות ממשפחה מסורתית. זה כמובן שלח אותי לטיול קצר בויקיפדיה כדי ללמוד קצת על המסורתיים, ומלבד זאת, הספר בעיקר מספר על התמימות שלה ועל כל מה שקשור למין.
אני יכול להבין איך רונה מחפשת את האהבה שבעצמה, אבל ההתחלה והסוף הוא בדיוק אותו הדבר, ולא הרגשתי שהיה פה איזשהו קתזריס. התקציר של הספר הוא די ספוילר לספר עצמו כי לפי התקציר מדובר בלוויה של אביה של ג'ולי, אבל זה דבר שקורה בפרק הלפני האחרון – מה שדי בעייתי בעיניי להציג כזה דבר בתקציר.
אני רוצה לשבח את כריכת הספר - ברבור שחור עם ילדה קטנה. לאורך כל הספר יש המון אזכורי ברבור שחור בהקשר לעלילה וכשקוראים את הספר, ברור מדוע הסופרת בחרה להשתמש בברבור השחור לכריכה. כל הכבוד.
טריגרים ותוכן רגיש:
תיאורים מיניים, הקאות, היריון לא מתוכנן, גרידה, מוות (שמלכתחילה מספויילר בתקציר.) וזהו.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: