הטמעה

על הספר

הילה ברוש ואודי לוי נפגשו לראשונה בשיא המקריות במיזם שדומה לספיד דייטינג, כזה שנועד לחבר בין יזמים צעירים בתחומים שונים. הילה מספרת לאודי על המוצר אותו היא מנסה לפתח - קוצב לב שמסוגל להטעין את עצמו באמצעות אנרגיה טבעית שהגוף מייצר. אודי מגלה עניין ומציע כיוון מתקדם יותר של הטמעת מכשיר טלפון באותה פרוצדורה, דבר רודף דבר והשניים מקימים סטארט-אפ ומהר מאוד מתנסים בביצוע ושימוש הפטנט.

מכאן אנחנו עוקבים אחרי התגלגלות העניינים והתפתחות הטכנולוגיה מזוויות של דמויות שונות.

מה חשבתי במהלך הקריאה

קודם כל, לגבי מבנה הספר: בהתחלה חשבתי שמדובר בכמה דמויות בודדות שישתלבו לסיפור גדול יותר. ובעיקרון זה אכן המקרה, רק שאחרי הקריאה יצאתי עם תחושה שנכון יותר להתייחס לספר כאוסף סיפורים קצרים עם קו עלילה/גורם שרלוונטי בכולם. והאמת שאני רוצה לציין את הבחירה הזו לטובה, בסך הכול בתוצאה הסופית זה לגמרי עובד ונהניתי מהסיפור.

כהמשך לפסקה הקודמת אני אוסיף שאפשר לסכם את הספר כ"לס איז מור" - אין הרבה יותר מדי בגזרת העלילה מבחינת עומק שמתגלה, או לחילופין רבדים נוספים שנחשפים. אבל יש משהו בלקרוא סיפור שכל הזמן מתקדם בצורה משמעותית שהצליח לסקרן אותי להמשיך למרות שלרוב אני מעדיף עומק כלשהו. ועדיין, הקריאה הייתה ממש קולחת ונגישה.

מצד שני, יש גם חיסרון מאוד ברור לעניין - לא כל כך הצלחתי לסגנן אותו מבחינת ז'אנר: הוא לא בדיוק מד"ב, אלא יש בו אלמנט בדיוני כלשהו. לקרוא לו דיסטופי גם פחות יתאים לדעתי. ומעבר לזה, אני לא יכול להגדיר אותו כפרוזה או מותחן כי הוא לא אף אחד מהם. מדובר באוסף סיפורים שאמנם עקביים מבחינת הגורם המרכזי אבל בגדול אפשר להתייחס אליהם כל אחד כשלעצמו, או יותר נכון - מקרים שמדגימים את השפעות הטכנולוגיה הספציפית.

אני חושב שאחד הדברים שהכי נהניתי מהם בקריאה זה שלא מדובר בספר מטיפני או כזה שמתיימר להביא את נבואת הזעם הבאה. קל מאוד ליפול למקומות האלה והמחבר הצליח לכתוב עלילה שאפילו מרגישה קצת כמו לצפות בסרט, גם בזכות התייחסות אובייקטיבית יחסית בנוסף לקצב המוצלח שכבר דיברתי עליו.

הזכרתי כבר שמדי פעם אנחנו עוברים לזווית של דמות אחרת, אני גם אציין שבנוסף למעבר בדרך כלל יש קפיצת זמן כלשהי, משמעותית יותר או פחות, ששופכת אור על ההתקדמות הטכנולוגית כמו גם לסגור לפעמים בעקיפין קווי עלילה לא סגורים מסיפורים קודמים.

מדובר בספר ביכורים, מה שנוכח ומורגש. בעיקר בסוף שבעיניי היה לא מהודק וברור מספיק, גם אם המטרה הייתה לעורר מחשבה לגבי העתיד - אבל להרחיב מכאן זה קצת בגזרת הספויילרים. חוץ מהסוף היו כמה וכמה קטעים שהרגשתי שהטקסט קצת מתפזר, ופרטים שלא חשובים לקורא הממוצע נותחו יתר על המידה. מעבר לזה יש עוד כמה ניטפיקים קטנים שלרוב השתפרו תוך כדי העלילה + התרגלתי אליהם. מה שאני בא לומר בעצם זה שהספר לא חף מבעיות, אבל בשביל ספר ביכורים מדובר בתוצר נהדר.

טריגרים ותכנים רגישים

קצת אלימות, מוות, התאבדות. יש גם את עניין פרוצדורת ההטמעה שכולל ניתוח.

לסיכום

אז מה בסוף? הטמעה עמד בציפיות שלי, אבל גם התעלה עליהן ברגעים מסוימים. כיף לקרוא ספר שלא מתיימר להיות משהו שהוא לא, ופשוט לספק עלילה שכיף לקרוא, ועוד עם אלמנט מדע בדיוני שיכול להיות לא רחוק בכלל.

358 עמודים | ינואר 2026

תודה שקראתם:)