הטמעה

הייתי מאוד רוצה לראות את ״הטמעה״ של רוה גיל-מור כפרק של ״מראה שחורה״.

אני בדרך כלל לא סוקר ספרים ולא מעלה סקירות, אבל הפעם אחרוג ממנהגי, כי יש בספר של רוה משהו מיוחד בעיני, שדיבר אלי מאוד.

רוה כתב ספר שמתאר טכנולוגיה עתידנית (אבל עתיד קרוב, ולדעתי אפילו קרוב מאוד) ואת השפעתה על חיי האנשים ״הפשוטים״ באופן מאוד מוחשי ואמיתי.

הוא מתאר את השינוי שיחול בחיי היומיום תחת ההנחה שקיים טלפון נייד שניתן להשתלה בגוף האדם כך שהוא מהווה מאותו רגע חלק בלתי נפרד גם מהגוף וגם מאורח החיים – ולכן שם הספר ״הטמעה״ כל כך מדויק.

רוה כתב את הספר ממגוון נקודות המבט של דמויות שונות ברחבי העולם – גברים ונשים – כשלכל אחד ואחת מניעים אישיים (ושונים) לשימוש בטכנולוגיה וכל נקודת מבט כזו מביאה גם את הדילמות האישיות ואת ההתלבטויות המוסריות הכרוכות בהן.

בנוסף לזווית המשתמשים והמשתמשות, רוה מביא גם את נקודת המבט של התעשייה ויצרן הטכנולוגיה – הוא מתאר את המוטיבציה לפיתוח המוצר ואת הדינמיקה של ההתפתחות וההתפשטות של הטכנולוגיה בעולם, בצורה מדויקת ונאמנה למציאות של ימינו.

קראתי אותו במהלך סוף השבוע ונהניתי מאוד.

הספר אינו שגרתי. הוא קולח, זורם ופשוט לקריאה, אך אינו פשטני ולא נותן הנחות לקורא.ת.

הז׳אנר של הספר הוא (כנראה, אחרי שהתעמקתי בנושא) פרוזה ספקולטיבית-טכנולוגית. יש בו הרבה גיבורים וגיבורות, אבל הגיבורה הראשית – עד כמה שזה יישמע משונה - היא בעיני הטכנולוגיה. אפשר לראות את התפתחותה לאורך השנים, את החולשות והחוזקות שלה, את הדילמות שנקרות בדרכה, ולתהות האם יש לה קיום עצמאי מעבר לא.נשים שפיתחו אותה – בדומה למאורעות היסטוריים אחרים שאינם בהכרח תלויים באדם הבודד למרות שאדם בודד חולל אותם.

״הטמעה״ הוא ספר ששולח את הקוראים והקוראות בו לחשוב. לחשוב על עצמנו, על העולם שאנחנו חיים בו, על העבר ועל העתיד.

אני בעדו.