יום השישי

קראתי את הספר בתחילת מאי, כתבתי את המחשבות הראשונות שלי מייד לאחר מכן ואני מעלה את הסקירה רק עכשיו, באיחור של חודשיים, מסיבות שאני עדיין מברר עם עצמי. 

בשורה התחתונה - לא משנה מה תפיסת עולמכם הפוליטית/חברתית, לכו לקרוא אותו. לכו בצעדים מהירים, אפילו רוצו אם לא חם לכם מדי, ולהלן הנימוקים:

אני זוכר את עצמי בן עשרים ומשהו, קורא עותק מרופט של ספר בשם ״אילו נוצחה ישראל״, שקיבלתי מאבא של חבר, שמתאר תרחיש שבו ישראל הפסידה במלחמת ששת הימים (הספר נכתב על ידי ריצ׳רד צ׳זנוף, רוברט ליטל ואדוארד קליין ב-1969).

אני זוכר את הצמרמורת שעברה בי כשקראתי את התיאור של האזרחים הישראלים מתהלכים ברחובות תל אביב הכבושה, תחת עיניהם הפקוחות של חיילים מצרים ואת התיאור הספציפי של בחורה צעירה שמרגישה שהיא מושכת את תשומת

ליבו של אחד מהם ומבינה את העתיד להתרחש לה כשהוא מתחיל ללכת לכיוונה. הקריאה בספר הטרידה אותי עמוקות, הוא היה מפחיד.

חוויה דומה עברה עלי גם כשראיתי באמזון פריים (כן, יש שם דברים טובים!) את הסדרה ״האיש במצודה הרמה״ ואחריה קראתי את הספר של פיליפ ק׳ דיק (The Man in the High Castle) מ-1962, שמתאר את חלוקת ארה״ב בין גרמניה הנאצית לאימפריה היפנית לאחר ניצחון מדינות הציר במלחמת העולם השניה. פחד, מחשבות מעיקות, תחושה של ״כמה טוב שנצחנו״, הצדקה מוסרית להתרחשויות שבהן איבדו את חייהם עשרות רבות של מיליוני אנשים, כי זו הייתה מלחמה חשובה והנה ההוכחה, הרי מה היה יכול להיות אילו לא ניצחנו?

גם ״יום השישי״ של אריאל שנבל נופל בקטגוריה של היסטוריה אלטרנטיבית, כמו שתי הדוגמאות האלו (ויש עוד הרבה מאוד כאלו, כמובן). 

עלילת הספר נותנת הזדמנות לקרוא על עולם שבו ניתן לשנות את העבר ולמנוע את טבח השבעה באוקטובר. הרקע הוא כמובן סיפור אישי - אשה שמחזיקה יכולת נדירה (והנה הזדמנות לקצת מיסטיקה יהודית) לפעול באופן חד פעמי ולנסות להציל את אהובה (בדיעבד) - שהופך עם כמה טוויסטים נוספים של דמיון פורה להפוך על הפוך, ופותח לנו צוהר לתרחיש דיסטופי של העתיד החלופי של מדינת ישראל אילו היה הטבח נמנע - תרחיש שהוא לא כיף גדול, בלשון המעטה.

לא אכנס לפרטי העלילה. היא מעניינת, נעה בין האישי לציבורי, כתובה מצוין והספר בכלל כתוב היטב, אני מוריד את הכובע. הוא מצמרר, מעורר מחשבה, מדכא ומעורר אופטימיות בו זמנית (אני מנסה עדיין להבין את השילוב הזה). ניכר שהסופר מבין היטב תהליכים מדיניים, חברתיים ופוליטיים ויודע לנמק היטב את המהלכים העלילתיים, כמובן לפי תפיסת עולמו והאג׳נדה האישית שלו.

כי זה באמת הכוח של היסטוריה אלטרנטיבית. היא מפעילה את הדמיון לפי הנרטיב שבו היא נכתבת- בין אוטופיה לדיסטופיה, ושולחת אותנו כקוראים לשאול את עצמנו שאלות של ״מה אם״.

״אילו נוצחה ישראל״ שימש, למיטב הבנתי, באופן אוחר כאמצעי להצדיק את מתקפת הנגד הישראלית במלחמת ששת הימים - מתוך אמונה שעדיף להתנצל על התקפה מוצלחת מאשר לקבל אהדה עקב כיבוש, ואני חושב שמרבית האזרחים הישראלים מאמינים בכך (בהנחה שהעסק מתנהל בצורה כנה, כמובן).

באופן דומה, ״היום השישי״ מקדם, להבנתי, את תפיסת העולם של אריאל שנבל, שהיא רחוקה מתפיסת עולמי - יש מצב שאפילו הפוכה.

עם זאת, אני חייב להודות שהספר גרם לי לנוע באי נוחות ואף לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתמודד עם המחשבות, והרי לשם כך ספרות נוצרה.

כאמור - מומלץ בחום!