החיים השניים של אביגיל אוסקר

בבוקר אחרי שהשלמנו את מעבר הדירה הרגשתי צורך עז לשבת על הכורסא ולהישאב לאיזו מנוחה. הגוף שלי היה עייף ורציתי לנקות את הראש מאוצר המילים של מעבר דירה, שבו, מעבר למושגים כמו ״סיפון״, ״רובה״ ו״מחירון דקל״ יש גם מופעים רבים מדי של ״ואללה, אני מאחר״, ״וואי וואי אחי, לא הערכתי נכון״ ו״ברור שלא כולל מע״מ״.

דבר ראשון התיישבתי על הכורסא במרפסת. כבר המצב השתפר, אבל עכשיו מה?

כמה ימים קודם לכן מסרה לי רעות עותק חם וטרי של ״החיים השניים של אביגיל אוסקר״, והעין הסגולה שעל העטיפה היפהפיה של הספר קרצה לי והזמינה אותי לבילוי משותף. הרמתי את הספר, הסנפתי אותו (איזה משכר ריח של ספר חדש) והתחלתי לקרוא.

אני אוהב פנטזיה ועולמות בדויים מאז הילדות, ורעות בהחלט הצליחה לייצר עולם כזה ב״אי השלווים״ (אני מודה שלא הבנתי בהתחלה מה הקשר לציפור המוזרה אך הטעימה, עד שהבנתי שאני ממש לא בכיוון). העולם מפורט ומאוד חי, גם ברמה הגיאוגרפית בהיבטי בעלי החיים והצמחייה. ניכר תחקיר רציני, ועליו הולבש כשרון כתיבה (ומפה!). תענוג. כבר קיבלתי תמורה לאגרה וגם קיבלתי את ג׳ק, שמציץ אלי בחביבות מעל שולחן העבודה, סביבתו החדשה (אני נשבע שהוא קורץ לי בעצמו מדי פעם).

העלילה היא מיקס בין פנטזיה (בכל זאת חיים שניים) לבין רומן ריאליסטי (בכל זאת היו גם חיים ראשונים שנגמרו מוקדם מהצפוי), ואני חייב לומר שבערבוב הזה נמשכתי יותר לכיוון הריאליסטי - סיקרן אותי מאוד מה הוביל את אביגיל לאי, ומה עניין רגשות האשמה שלה ביחס לבנה. למרות שיש רמזים עבים כבר בהתחלה, הנתיב הזה של הסיפור נפרש לאיטו לאורך הספר וכתוב היטב.

העלילה השניה, שמתרחשת על האי, בונה דמויות משנה מלאות להפליא שכל אחת בעלת אופי מובחן - חלקן משעשעות, חלקן קודרות יותר וחלקן מעצבנות - כמצופה, ומשאירה בהחלט פתח להמשך הסיפור, שגם הוא בוא יבוא.

אחלה ספר, כפי שניתן לצפות מזוכת פרס גפן, שמשלב מאוד יפה בעיני בין פנטזיה לבין רומן ריאליסטי. נהניתי מהקריאה וקיבלתי את הבריחה שרציתי למנוחה ולנחלה.

 מומלץ בחום (למרות שאם מישהו יכול לטפל בנושא בחום, ועוד יותר בלחות, אודה לו מאוד)!!!!