החיים השניים של אביגיל אוסקר

אני מאוד מעריך את רעות וייס. אחרי קומדיה רומנטית מצליחה ואהובה שמתרחשת במושב בשרון, הכי לא מובן מאליו להעז עם סיפור בעולם בידיוני לחלוטין, עם תימות אפלות, עם דמויות לא סופר נחמדות ועם סוף שהוא בעצם התחלה.

החיים השניים של אביגיל אוסקר זה סיפור מלא דימיון עם בניית עולם ששונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים בסרטים וספרים, שרק את חלק מחוקיו אנחנו לומדים ושחלקם כנראה יתבררו בספר הבא.

העולם הוא אי השלווים (מלשון שלווה) מין גן עדן בראשיתי אבל יש בו חיות מסוכנות מהעידן הפרה-היסטורי, ולכן הוא גם אולי קצת גיהנום, אבל שלא קל בו למות, בין השאר כי ההחלמה מפציעות מהירה יותר מבעולם החיים. הגיעו אליו עשרות אנשים אחרי מותם ולא ברור למה דווקא הם מכולם (ומה קורה למי שלא מגיע לשם), ואנחנו עוקבים אחרי קבוצה של האנשים היותר דומיננטים בשבט שנוצר, אליו מצטרפת הגיבורה אביגיל אוסקר, העולה החדשה לעולם החדש. אביגיל איבדה את בנה ומטרתה בספר למצוא אותו בעולם הבא.

ישנן בסיפור סוגיות דרמטיות כבדות משקל שקשורות לזיכרונות מהעולם שלפי המוות כדי שלאט לאט נבין מה הביא את אביגיל לעולם השני, והזכרונות האלה מרכיבים סיפור חזק וקודר שבנוי בצורה מקורית ולא ליניארית בעליל אבל עובד כמו קסם. הסוף מפתיע ולא צפוי אם כי כמי שכבר קרא את הספר בגירסה מוקדמת, חיפשתי ומצאתי את הרמזים שבהחלט נמצאים שם.

אהבתי את המתח שנוצר מקריאת הסיפור מהעבר וגם את המתח בסיפור ה"נוכחי" שהולך מתגבר לקראת הסוף. אהבתי את התיאורים שבראו אצלי בראש עולם שלא חוויתי בשום מדיה, מלא צבעים וקסם, קצת בדומה למה שעשו יוצרי הסרט צוללת צהובה של הביטלס, מינוס הפסיכדליה. את תיאורי אורח החיים בשבט כולל הכנת מאכלים כאלה ואחרים, ניתן היה בעיניי לצמצם.

אגב, ממש התלהבתי מכמה סצנות סינמטית שרעות בראה, במיוחד מאחת שממש דמיינתי את שפילברג מביים עם המוסיקה של ג'ון וויליאמס ברקע.

מה עוד אהבתי? את בניית הדמויות ובעיקר את זו של אביגיל, עם תכונות אנושיות וחולשות כאשר מורגש שהסופרת צללה עמוק כדי לדלות כמה אמיתות שנמצאות שם.

העולם אמנם פנטסטי אבל הקסם נחווה על ידי אנשים מבוגרים שמקבלים מסרים בחלומות אבל שגם עסוקים בין היתר במין ובאלכוהול ושמקללים, ככה שאנחנו מרגישים מאוד down to earth וזה שילוב מוצלח בעיניי.

לא יודע אם יש לווייס את ההמשך בראש עם כל הפיתרון לכל השאלות הפתוחות שנותרו. אם כן, היא בטח מצחקקת לעצמה - הא הא, איך הם לא יודעים איזה יופי הכל עומד להיסגר, ואם לא, יש לרעות, בין היתר גם מורה לבניית חדרי בריחה, את האתגר הכי מרגש בעולם, לחוקק חוקי חיים ומוות לעולם בדיוני שלם, ואפשר רק לקנא בה על הפריווילגיה הזאת.

מהיכרותי עם כתיבתה של רעות בשני ספרים כבר, אני לגמרי סומך עליה שהסגירה תהיה מספקת ושיחד איתה גם הסוגיות האנושיות רק ילכו ויעמיקו ויכאיבו, ואני לא יכול כבר לחכות לספר ההמשך שבכל מקרה אני לא רואה איך הוא מתחרה בנוכחי מבחינת הכריכה!

בבוקר אחרי שהשלמנו את מעבר הדירה הרגשתי צורך עז לשבת על הכורסא ולהישאב לאיזו מנוחה. הגוף שלי היה עייף ורציתי לנקות את הראש מאוצר המילים של מעבר דירה, שבו, מעבר למושגים כמו ״סיפון״, ״רובה״ ו״מחירון דקל״ יש גם מופעים רבים מדי של ״ואללה, אני מאחר״, ״וואי וואי אחי, לא הערכתי נכון״ ו״ברור שלא כולל מע״מ״.

דבר ראשון התיישבתי על הכורסא במרפסת. כבר המצב השתפר, אבל עכשיו מה?

כמה ימים קודם לכן מסרה לי רעות עותק חם וטרי של ״החיים השניים של אביגיל אוסקר״, והעין הסגולה שעל העטיפה היפהפיה של הספר קרצה לי והזמינה אותי לבילוי משותף. הרמתי את הספר, הסנפתי אותו (איזה משכר ריח של ספר חדש) והתחלתי לקרוא.

אני אוהב פנטזיה ועולמות בדויים מאז הילדות, ורעות בהחלט הצליחה לייצר עולם כזה ב״אי השלווים״ (אני מודה שלא הבנתי בהתחלה מה הקשר לציפור המוזרה אך הטעימה, עד שהבנתי שאני ממש לא בכיוון). העולם מפורט ומאוד חי, גם ברמה הגיאוגרפית בהיבטי בעלי החיים והצמחייה. ניכר תחקיר רציני, ועליו הולבש כשרון כתיבה (ומפה!). תענוג. כבר קיבלתי תמורה לאגרה וגם קיבלתי את ג׳ק, שמציץ אלי בחביבות מעל שולחן העבודה, סביבתו החדשה (אני נשבע שהוא קורץ לי בעצמו מדי פעם).

העלילה היא מיקס בין פנטזיה (בכל זאת חיים שניים) לבין רומן ריאליסטי (בכל זאת היו גם חיים ראשונים שנגמרו מוקדם מהצפוי), ואני חייב לומר שבערבוב הזה נמשכתי יותר לכיוון הריאליסטי - סיקרן אותי מאוד מה הוביל את אביגיל לאי, ומה עניין רגשות האשמה שלה ביחס לבנה. למרות שיש רמזים עבים כבר בהתחלה, הנתיב הזה של הסיפור נפרש לאיטו לאורך הספר וכתוב היטב.

העלילה השניה, שמתרחשת על האי, בונה דמויות משנה מלאות להפליא שכל אחת בעלת אופי מובחן - חלקן משעשעות, חלקן קודרות יותר וחלקן מעצבנות - כמצופה, ומשאירה בהחלט פתח להמשך הסיפור, שגם הוא בוא יבוא.

אחלה ספר, כפי שניתן לצפות מזוכת פרס גפן, שמשלב מאוד יפה בעיני בין פנטזיה לבין רומן ריאליסטי. נהניתי מהקריאה וקיבלתי את הבריחה שרציתי למנוחה ולנחלה.

 מומלץ בחום (למרות שאם מישהו יכול לטפל בנושא בחום, ועוד יותר בלחות, אודה לו מאוד)!!!!