פרנק ז׳וטובסקי מקבל טלפון מפתיע מבתו בת ה-25 שממנה לא שמע שלוש שנים: היא מתחתנת בקרוב, והוא מוזמן לחתונה שתתפרש על פני סוף שבוע שלם. פרנק מגלה שבתו מגי מתחתנת עם בתו של אדם עשיר וחזק, בעלים של אחת התעשיות הגדולות. אך ככל שהוא מנסה להכיר לעומק את החתן העתידי ואת משפחתו – הוא מתחיל לחשוד שיש בהם משהו מסריח ואולי אפילו מסוכן. עד כמה מגיעה האחריות שלו כהורה להתערב בבחירות של הבת שלו, ולעצור אותה לפני שהיא תעשה טעויות חמורות?

מה חשבתי עליו?

קודם כל, הספר הקודם של רקולאק שתורגם לעברית היה תמונות נסתרות – מותחן פסיכולוגי על גבול האימה עם נגיעות על טבעי. וחשוב לי מאד להדגיש שהספר הנוכחי לא דומה לו בכלל. הוא לא אימה, ואין בו אף על-טבעי. כך שעדיף שלא תצפו למשהו דומה.

האורחת האחרונה מתחיל לאט. הוא מסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של פרנק, ופרנק הוא מהגברים המבוגרים האלה שמדברים ומדברים ומדברים. הוא נוטה לסטות מהשיחה ולהתחיל להסביר דברים בפרטי פרטים או לזלוג לזכרונות מהעבר. בחלק מהפסקאות האלו אמרתי לעצמי שיש מצב שיש פה כל מיני פרטים מטרימים שיהיו חשובים להמשך, אבל טבעתי בכל כך הרבה משפטים שהרמתי ידיים בניסיון לעקוב אחרי הכל.

ככל שמתקדמים בעלילה נחשפים עוד חלקים בהדרגה. בכל פעם שפרנק מצליח לגלות עוד פיסת מידע, מגיעה דמות שתופסת אותו על חם ואומרת לו ״טוב נו, אם הצלחת לגלות עד כה, ניתן לך את הסיפור המלא סביב זה״. זה משהו שקצת חוזר על עצמו, וזה די מעצבן. כמובן שחלק מהתעתוע הפסיכולוגי של הספר זו העובדה שאנחנו אף פעם לא יודעים למי להאמין, והאם פיסת הפאזל שיש לנו היא נכונה או לא.

למרות האיטיות של תחילת הספר, כן נוצר מתח בשלב מסויים, אבל אני לא יכולה להגיד שהיו פה הרבה טוויסטים שהפילו אותי מהרגליים. דווקא העובדה שהתעלומה נחשפת פיסה אחר פיסה, לא גרמה ל״ביג וואו״ של טוויסט סופי (כמו שהיה בתמונות נסתרות למשל) אלא כל פעם משהו אחד קטן, שאולי ניחשנו ואולי לא. בגדול הספר הוא יותר רומן-מתח-פסיכולוגי מאשר תעלומת מתח רגילה.

הספר מדבר הרבה על יחסי הורים וילדים, על הטעויות שאנחנו עושים בגידול שלהם, ועל האחריות שלנו להציל אותם בזמן מהטעויות שלהם. בהתחלה כשהם קטנים, הילדים הם חלק מאיתנו, אבל ככל שהם מתבגרים אנחנו חייבים ללמוד לדעת לשחרר אותם ולהבין שהם בני אדם בוגרים ועצמאיים שעומדים בפני עצמם.

״היא לא צריכה עזרה. זה לא ׳חטופה׳ ואתה לא ליאם ניסן. אתה לא צריך להציל את מגי. היא יודעת טוב מאד מה היא עושה. אני לא מבינה את הבחירה שלה, אבל אין ויכוח שזו הבחירה שלה. היא רוצה את זה. אני חושבת שהחיים שלנו יהיו הרבה יותר טובים אם פשוט נקבל את זה.

בשורה התחתונה? ספר מתח די סבבה, בעיני לא מגיע לרמה של תמונות נסתרות – לא במתח ולא בטוויסטים. הוא נחמד, אבל קראתי טובים ממנו. מצד שני, נשמע שרוב הביקורות של אחרים הרבה יותר נלהבות ממני, אז אולי יש לי רף גבוה מדי.