זה לא ספר על תזונה. זה ספר על ילדה. על הדמיון שלה, על ההתנגדות שלה, על הצורך שלה שיקשיבו לה ולא רק ינסו “לתקן” אותה. תמר מסרבת לאכול, ממציאה פחדים ודימויים, מגזימה, משחקת, בורחת לחלומות. והסבתא, מתוך אהבה אמיתית, מנסה שוב ושוב למצוא את הדרך אליה דרך אוכל.

מה שהופך את הספר הזה למיוחד בעיניי הוא המעבר שהוא עושה ממאבק על אוכל למפגש על זהות. מהרצון “שתאכלי” לשאלה “מי את רוצה להיות”. שם נפתח השער הרגשי של הסיפור. שם נוצר החיבור.

מחקרי התפתחות מראים שיחסים סביב אוכל בגיל הרך נוגעים בליבה של תחושת שליטה, אוטונומיה וויסות רגשי. הספר הזה מאפשר לילדים ולהורים לראות את המורכבות הזאת בלי הטפה, בלי פתרונות קלים ובלי הפחדות. הוא פותח שיחה. הוא נותן מקום.

זה ספר שמתאים מאוד לבתים ולגנים שמתמודדים עם בררנות, מאבקי אוכל, או פשוט רוצים ספר שמכבד את העולם הפנימי של הילד. לא ספר שמקריאים “כדי שישתנה”, אלא ספר שקוראים כדי להבין.

ספר כזה הוא כלי עבודה חינוכי, לא רק סיפור לפני השינה. זה ספר שהייתי שמחה לראות בכל גן שעוסק בעולם הרגשי של ילדים.

בעיניי, זו ספרות ילדים עמוקה, רגישה וחכמה.

דנית ברביבאי

אשת חינוך, מנהלת מערכות חינוך ציבוריות, יזמית חברתית ומומחית בתחום הגיל הרך