לרשתה

"לפעמים הסוף הוא לא בדיוק כמו שהוא נדמה".

הספר מכיל שני סיפורים הנשזרים זה בזה, זה לעומת זה, וזה מאיר ומשפיע על זה.

סיפור אחד הוא סיפור מופלא, על זיכרון ומשפחה, ייעוד וגורל, על אנשים הנוטשים את הלפיד העובר אליהם, ומכבים את הגחלת, ועל אלו העמלים להבעירה מחדש, על אף קושי לפענח את חידת החיים.

וסיפור שני, על חייו של כרמי, וכולו דמויות מחיי היום־יום המוכרים לי, לענ"ד רבים מהקוראים ימצאו עצמם בספר, מי בצביקה, מי בכרמי, ומי באפרים או בדמות אחרת, ומי בחלקים מאלו ומאלו, מזה ומזה לא הנחתי ידי. הדמויות עומדות במורכבותן וכדגם להתייחסות למציאות – הסיפור המתחולל לנגדן. קשה לכתוב בלי קלקלן (ספויילר בלעז), אך הספר מכיל באמת קשת של מצבים, והולך איתנו במשך מעל שלוש שנים, כמעט ללא דילוגים: אהבות ואהבות נכזבות, הצלחה וכישלון, חברות ומאבקי שליטה וכוח, כסף וחסרונו, בזבזנות וחסכנות, זוגיות רעילה וזוגיות מטיבה, מילים כואבות, יחסי הורים וילדים, גיסים וגיסות, תקוות, פירפורי לב ונפש, מוות וחיים, חדש וישן, חברוּת וזוגיות, בגידה ואמון, פרי אסור גנוב שמתוק לחיך אך רעיל, ויחסי משפחה מורכבים, נישואין וגירושין, כדורסל וטניס, מוזיקה וריצה. והכל מתואר בתיאורי עומק, מתגלגלים על הלשון והכתב, והמכתב חרות על הלוחות, לשון תורה ולשון חכמים, לשון מפורסמים ולשון סלנג.

הספר שזור במקורות המרחיבים דעתו של אדם, אשר מגוללים את הסיפור ומגלגלים אותו הלאה, מדף לדף, ומעניין לעניין – באותו עניין.

המחבר שזר בספר מדעתו ומביקורתו לרוב, למשל, שם בפי הגיבור המתחבט ומתלבט כיצד יכבוש את ליבה של אישה שרצה באהבתה (עמ' 141):

"מיד יאמר לה כמה היא יפה. לא יודע דרך אחרת מלבד הישירות. השליך מאחורי גוו את ספרי ההדרכה מהסיגנון: "שנים־עשר צעדים לכבוש את האישה של חייך", המתיימרים לשרטט את הבלתי משורטט ולהגדיר את הבלתי מוגדר. כאלה השוללים בנחרצות גילוי לב, ואדרבא, ממליצים בחום ללכת סחור־סחור – שמאל דוחה וימין תקרב תוך הקפדה על פיזור תחושת עמימות, חוסר ודאות ונטיעת ספק. תמיד נטיעת ספק במקום לשחרר ולסמוך על הלב שיודע יותר מכול כיצד להתנהג".

הספר נוגע בנושאים כאובים, פורט על מיתרי הנפש ואינו מרפה, אינו מוותר לשום אירוע לחמוק ממנו, לאף מבט שובב או ביישן להישאר ללא התייחסות. כמה הרפתקאות עוברות עליו, והוא איש פשוט, הרפתקאות מן הסוג שעובר לפעמים כל אדם, וכל אחד יכול למצוא עצמו בהן.

כרמי, הגיבור, אינו נח על שמריו, רגעים מפזז בעוז ושמח שמצא את שאהבה נפשו, ורגעים מחפש אחר אהבתו כבלש, ומתחכם למוצאה, והולך אנה ואנה זמן רב, "אנחנו עכברים המתרוצצים בבהלה ממקום למקום, נסים על נפשנו, מחפשים מוצא מהספינה שנגזר עליה לטבוע בה כבר ברגע שבה הגחנו לחלל העולם. מכל פינה בסיפור נשקף הים הסוער, והלחץ גובר והולך נוכח נטייתו של החרטום בזווית פרועה, והצלה אַיִן" (עמ' 163).

וכרמי מנסה, רץ ומתרוצץ, מנסה לגעת במה שאינו יכול לגעת בו כלל. ופעמים שטורח הרבה – ועמלו לשווא, מכין הוא לעצמו את הבור, בורח הוא מהאמת המחכה לו, במקרה, מעבר לדלת, אל המעניין והחושני, אל הדחף שנדמה בעיניו לבלתי־מושג – ולבסוף משיגו.

עלילת סיפור חייו של כרמי היא סדר וכאוס, מוטל מצד אל צד ולא יודע שלווה. "ואין ברֵרה, כי מוכרח להיות סדר, כל המערכת צריכה להשתנות ולהתרחב כדי להכיל את האבסורד. יש קשקוש גדול באמצע, וחייבים להכיל אותו... כמה צעדים נצטרך ללכת אחורה כדי שהקשקוש הזה ייכנס לפרופורציה, יקבל צורה, ישתלב עם משהו, ויהפוך לחלק ממשהו גדול ממנו הרבה יותר. ככה בדיוק אנחנו" (עמ' 350).

המחבר רוקם בידי אמן, מעשה חושב, מלאכת מחשבת, את הסיפור הגדול והסיפור ברקע, ובא השמש וזרח השמש, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, זה וזה באים וכל אחד על מקומו (עמ' 30): "כמה קל, בהינף מברשת, בפרישׂת שטיח, בסילוק רהיט, בתליית תמונה, בהצבת כורסה –להעלים במחי יד מרכיב מהותי ממרקם חיים שלם, פועם, שנמשך על פני דור ושנסך בקרב אלו שחיו בו תחושה עמוקה של ביטחון ויציבות, ודאות של שייכות ושקט".

כריכה

צל־איש המחזיק בדף מגולגל, באמצע ריצה, מטוס טס בשמים מעליו, וענפים רבים סוככים עליו. כל אלמנט כאן חשוב ומוחשי בספר, מהווה חלק מן החידה או מן הפתרון, חלק מן המנוחה או חלק מהמסע.

צניעות ונקיות: הספר מכיל תיאורי תשוקה מינית, לא לילדים.