עץ ועלה - ג'ון רונלד רעואל טולקין

פעם אחד מהרבנים מהדורות האחרונים שרצה ללעוג לחכמת הנסתר כתב: "הקבלה אינה יותר מסיפורי פיות", חשבתי לפרסם סקירה 'על סיפורי פיות'. פעם שוחחתי עם מו"ר הרב מלמד, וסיפר לי שהוא מאמין בקיום כוחות רוחניים בעולמנו (אגב, כדרכו, הדגיש שאף שקיימים, לדעתו אין להשתמש בהם ואין לעסוק בהם, ראו ספרי 'פניני הלכה – אמונה ומצוותיה' ואכמ"ל), ודיברתי איתו על אמונתו בכוחות רוחניים, שדים וכו', בין היתר שאלתיו על אמונתו בפיות. מן הצד, נראים הדברים כשאלות מטופשות (התשובות מעמיקות, ואכמ"ל), אך מבט מעמיק יוכל לראות רבדים נוספים הפועלים במציאות. במידת מה, הספר 'עץ ועלה' מעלה את הנקודה הזאת ומברר אותה, בהקשר לקשר בין עולם הפנטזיה לעולמנו (ע"ע 'האתיקה של ממלכת הפיות', מאת צ'סטרטון, יצא בעבר בתרגום בתכלת 28, והתפרסם במאמריו ב'אדם בלתי מעשי').

טולקין

כמה יאה שטולקין, שלענ"ד הוא גדול סופרי הפנטזיה בעולם, יכתוב על סיפורי פיות. מי כמותו מתאים. אָמנם, בענוותנותו, כתב על ממלכת הפיות (עמ' 15):

"אינני יותר מאשר תייר (או מסיג־גבול) בממלכה, נפעם אך נבער".

מהי פנטזיה?

יש סוגות ספרותיות דומות לפנטזיה: משלים וסיפורי מסעות, טולקין מחלק בינן לבין פנטזיה.

כדי להיות פנטזיה, היא חייבת להיות משהו שאינו בעולמנו, לא די במשהו שאינו שגור אך בנמצא, אלא שנחשב אקזוטי ורחוק מאיתנו בפועל (עמ' 25):

"סיפורי מסעות מתארים פלאים רבים, אולם אלה פלאים שניתן לראותם בעולם בני־התמותה, בזמן ובחלל שלנו; המרחק לבדו הוא המסתיר אותם מן העין".

יתרה מזו, סיפורי משל, שרובם מלאים במוסר לאדם, המולבשים לרוב על חיות (למשל, ראו סקירתי על 'חוות החיות של ג'ורג' ארוול). הלבשה זו נועדה כדי שבשעת הסיפור המוסר ייראה רחוק, יקל עלינו להזדהות עמו, ורק לאחר התבוננות, נבין את טעויותינו. ולא שנחוש התקפה מעצם הסיפור, ובכך גאוותנו תדחה את הביקורת הראויה. טולקין מבאר שפנטזיה אינה משלי שועלים (עמ' 28):

"בסיפורים בהם אין דמויות אנושיות, או שהחיות הן הגיבורות האמיתיות שלהם ובני־האדם אינם אלא תוספות שוליות אם בכלל, ומעל לכל בסיפורים בהם דמות החיה אינה אלא מסכה המסתירה פני אדם – תחבולה אופיינית לסאטיריקון או למטיף – בסיפורים אלה אנו רואים משל־חיות ולא סיפורי פיות".

זאת ועוד, אין עולם הפנטזיה הזה שקר, או חזיון תעתועים, אשליה מתוקה או דימיון, אלא ממשות יש ברוחניות זו, לא פחות מעולמנו אנו, סיפור שהוא רק בגדר חלום, לא יהיה פנטזיה אמיתית (עמ' 27):

"תנאי הכרחי לקיומו של סיפור־פיות ממש... הוא שהסיפור יוצג כ'סיפור אמיתי'...".

הקורא עלול לטעות, שממלכת הפיות היא עולמנו ממש, אך מבט מעמיק מספר לנו, שהשינוי הוא לא רק "הכנסת" פיות למשוואת עולמנו, אלא שינוי כל התפיסה, שינוי גם של המוכר לנו, שכן אין הרוח והאוויר בממלכת־הפיות כרוח וכאוויר שנראים בעינינו כעת (עמ' 22):

"דברים רבים מצויים בממלכת־הפיות לבד מרוחות־יער ופיות, ולבד מגמדים, מכשפות, טרולים, ענקים או דרקונים: מצויים בה הים, השמש, הירח, השמים; האדמה, וכל אשר בה: עץ וציפור, מים ואבן, יין ולחם, וגם אנחנו, בני־התמותה, כאשר שורה עלינו הקסם".

כשפי הקוסם אינם להטוטים, אסור לשחק בהם בלא היגיון פנימי מעמיק ביחס לעולמם. יש טעות שחושבים שקסם הוא מאגיה שמשנה את המציאות לפי קפריזה של המכשף, אך אין הדבר נכון. אם כן, זוהי ספרות זולה, Deus ex machina, שכשנתקענו, פתאום ייצא קסם שיפתור את העלילה הרדודה, גם אז זה לא יהיה פנטזיה (עמ' 23):

"... כישוף הכרוך באווירה ועָצמה מיוחדות לו, הוא מצוי בקוטב הנגדי, המרוחק ביותר מתחבולותיו ההמוניות של הקוסם העמלני, המדעי...".

אסקפיזם

יש אנשים שמחפשים לברוח מן העולם, העולם מלא קושי, רוע, קטטה, אלימות, אנשים רעים שמנסים לפגוע ולנקום, להרע ולהזיק, בבחירתם, מדי יום ויום, עולם בו אין נאמנות ואין אמונה באדם. הקושי לחיות בעולמנו הקשה, מביאה אנשים לפעמים לחפש לברוח, קצת אסקפיזם. וכשמחפשים אסקפיזם, מה לנו טוב מפנטזיה? לקרוא שוב על אנשים בעולם הזה, שחיים את הקשיים שלנו, זה יכול לשבור ולרסק את הנפש. זאת ביקורת אחת על הפנטזיה, שהיא רק בריחה ותו לָא. על כך טולקין עונה באופן נאה, לגביהם (עמ' 73; 77; ראו עוד עמ' 78):

"מדוע לבוז לאדם המנסה, לאחר שגילה כי הוא נתון בכלא, לצאת ולשוב לביתו? או, אם אינו מסוגל לכך, חושב ומדבר על כל דבר מלבד סוהרים וחומות? העולם שבחוץ לא איבד מממשותו עכשיו שהאסיר אינו יכול לראותו... אין הם [= מבקרי הפנטזיה] מבחינים בין בריחתו של אסיר למנוסתו של עריק... מדוע נאסר עלינו לברוח מפני הגיחוך... שבכובעי־צילינדר [= מיטב התרבות בתקופתו]?".

בריחה אינה רק מפני השקר העולמי השפל שלנו, כל אחד בורח לפעמים מגורלו, ממקומו, מייעודו, יהא אדם פשוט החולם להיות מלך, או נביא הבורח מייעודו. קשה לו לאדם להשלים עם ייעודו, עם המשימות שהוו עליו בעולם, והמשימות שהעולם האכזר מזמן לו. ואף הפיות אינן נופלות מאיתנו (עמ' 80):

"סיפורי־אדם שמספרות הפיות מלאים לבטח בבריחה מפני האלמוות".

פנטזיה אמיתית

פנטזיה אמיתית היא ממש עולמנו אנו, בהשיל נקודות המהוות מכשולים לליבנו ורגשותנו, צרכינו ומאוויינו, ובהמיר חוקי הטבע שלנו בחוקי טבע אחרים, כל עולם לפי עניינו. כך עלינו לקרוא את הפנטזיה, כעולמנו אנו בתבלין שמעמיק כל רגש וכל צורך, ומתבונן בו במבט ייחודי וחדש (עמ' 42):

"אילולא היה אי־אז איש צעיר שהתאהב בנערה בפגישה מקרית וגילה שיריבויות ישנות מפרידות בינו לבין אהובתו, כי אז לא היה גם האל פריי מבחין בגרדר בת הענק ממרום מושבו על האודין...".

בפנטזיה, נוכל לבחון את ההתמודדות שלהם, ואת ההתמודדות שלנו, בהגדלה ובהעצמה של כל נקודה מעולמנו, בלא לתת למגבלות עולמנו להפריע ולהכריע עבורנו את השאלות הגדולות הבחיריות. לכן, פנטזיה איכותית אינה אוסף כשפים ללא היגיון, להפך, היא עולם ניסי עם סדר משלו, וקיומו אינו ניסים המתגלגלים תחת השולחן ללא אבחנה, אלא מלאים חכמה והבנה, היגיון פנימי, מדע והכרת המציאות היטב (עמ' 67):

"הפנטזיה היוצרת מתבססת על ההכרה המוצקה בדברים כפי שהם בעולם תחת השמש; הכרה בעובדות, ללא השתעבדות להן...".

הזלזול בספרות פנטזיה – והנזק מקישורה לעולם הילדים

טולקין מצר על הזלזול, כאילו פנטזיה קשורה לילדים, למי שאינו משכיל דיו לעסוק בחכמה ובסיפורים 'של גדולים'. וכפרפרזה למסילת ישרים: גורם שמאלה ומאלה יחסר הפנטזיה האמיתית – כי יחסר מן המבוגרים החכמים – למיעוט עיונם בו, ויחסר מן הילדים והבלתי־חכמים – למיעוט השגתם אותו ולרוב צנזור המבוגרים אותו (עמ' 47–48):

"הקישור בין ילדים לבין סיפורי־פיות הוא תאונה מקרית בהיסטוריה הביתית שלנו. בעולם המודרני היודע קרוא וכתוב, נשלחו סיפורי־הפיות לחדר הילדים, כפי שמעבירים רהיטים רעועים או מיושנים לחדר־המשחקים – בעיקר משום שהמבוגרים אינם רוצים בהם, ולא אכפת להם אם הריהוט יינזק... 'הותאמו' מרבית סיפורי־הפיות לילדים... זהו תהליך מסוכן... אילו נשאר כולו בחדר הילדים, היה ניזוק קשה. כך היו גם שולחן יפה, תמונה טובה, או מכשיר שימושי, נשחתים או נשברים אילו השאירו אותם זמן רב מדי ללא השגחה בחדר־הכיתה...".

תוך כדי העברה להפקר בחדר הילדים, כבר בתקופתו של טולקין (הספר פורסם בשנת 1964) מוציאים לאור והורים החלו לצנזר ולשנות סיפורי ילדים ולהתאימם ל-PC הנהוג בימיהם, כדי "להגן על נפשם של הילדים". לדעת טולקין, הצנזור לא רק פוגע בסיפור עצמו, אלא מוציא ממנו את על החזון הגדול שבו ומעקר את נשמת הפנטזיה, ולפעמים פוגע ברוח הגדולה, וממילא בהשראת הדור הבא. כך, מיצירת מופת נותר רק עפר ואפר, או מתבשיל מלכים – נוזל בלתי מזוהה, ללא טעם, ללא ריח וללא צבע (עמ' 43–44):

"בלי התבשיל והעצמות – הנחסכים כיום לעתים קרובות מדי מהילדים בגירסאות מרוככות של האחים גרים – היה החזון הזה אובד. איני סבור שהאימה ברקע סיפור־הפיות הזיקה לי, גם אם נבעה מאמונות ומנהגים חשוכים של ימים עברו...".

עלה של קטנוני

בספר מובא סיפור, 'עלה של קטנוני', וכן שיר שהרבה יש לעיין בתפיסתם, ולא סתם נכרכו כאחד. דומה בעיני שהדברים מבוארים בהרחבה ב'על סיפורי פיות'.

לא אתן ספוילרים. סיפור זה מחבר את רעיונות היסוד של פנטזיה: בריאת עולמות יוצרת עם ייחודיות נקודתית לכל עלה ועלה שנופל ברוח, ועוד כמה מן הרעיונות שסקרתי כאן, ושלא סקרתי כאן.

כלי הפנטזיה

לסיום, הפנטזיה היא כלי רב־עוצמה, "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המוות" (עמ' 67):

"ניתן לשבש אותה [= את הפנטזיה]. ניתן לנצל אותה למטרות רשע. אפשר אפילו שתתעתע במוחות אשר הולידו אותה. אולם היש בעולמנו החוטא דבר אנושי עליו לא ניתן לומר את כל אלה? האדם לא הגה רק פיות, הוא אף דמיין אלים, וסגד להם, סגד אפילו לאלה שיוצריהם עיוותו אותם ברשע שהיה טבוע בהם. אולם האדם עשה לו אלי־שווא גם מחומרים אחרים: רעיונות, דגלים, ממון; אפילו מדעיו והתיאוריות החברתיות והכלכליות שלו תבעו קורבנות אדם, Abusus nun tollit usum [= הניצול לרעה אינו שולל את השימוש]... אנו בוראים על־פי מידותינו ועל־פי גיזרותינו...".

כריכה

בחלק העליון נראית פיה כפי שעולה לרבים בדמיונם, בעקבות כל מני המחשות תרבותיות מערביות, ולמטה, לוחם רכוב על סוס נלחם בדרקון יורק אש.