שניהם הפסיקו לחיות אחרי האובדן, היא נטשה את החלום להיות רופאה והוא נטש את זירת ההוקי, הם יוצאים כקבוצה למסע של ריפוי עצמי והשלמה, תוך כדי שנשמותיהם מוצאות אחת את השניה.

וזהו הוא סיפור מסעם המשותף.

החוויה שלי

ראשית מומלץ, אולי אפילו חובה, לקרוא את הספר הקודם "אלף נשיקות".

אם טרם קראתם, עצרו כאן, זהירות ספויילרים לפניכם.

הגיבורה של הסיפור פה היא סוואנה, אחותה של פופי מהספר הקודם, שכידוע נפטרה מסרטן, ובשביל להתחבר טוב יותר לאבל והאובדן שלה, חייבים לקרוא את הקודם.

גם הספר הזה צריך להגיע עם חבילת טישו שלמה, הלב שותת לאורך כל הספר, ומידי פעם צריך הפסקה להסדיר את הנשימה ולהרגע.

בניגוד לספר הקודם, לתחושתי לפחות, הוא הרבה פחות מותח, מה שהופך אותו לקצת קשה יותר לסיום מהיר, גם די מהר ברור לאן הדברים הולכים, רק נשאר להשלים את הדרך.

דמויות מהספר הקודם קופצות לביקור, כולל רון שעדיין מתמודד עם האובדן.

למרות שהספר הזה יותר אופטימי מהקודם, הוא עדיין קשה רגשית לקריאה.

מבחינת הקריאה עצמה, קל מאוד לעקוב אחרי העלילה, הספר מתקדם מ2 זויות המבט של הגיבורים הראשיים, וכמות דמויות המשנה היא סבירה לגמרי, ואין פה הסתעפויות מסובכות.

לסיכום ספר מרגש עד דמעות כמו הקודם, אופטימי יותר, אבל פחות מותח מהקודם מה שהופך את הקודם למוצלח יותר בעיני.

האם אמשיך עם הסופרת?

בהחלט יתכן, אבל רק אם יש לה ספרים פחות מדכאים, אני צריך הפסקה מהז'אנר של הדמעות, בכיתי מספיק בשביל כל השנה.