חיים יפים

על הספר

אמה ואגאת דלורם היו האחיות הכי קרובות שיש במשך שנים והן עברו יחד תהפוכות וטלטלות בילדותן שמשפיעות עליהן עד היום, אבל אותו קשר חזק גם נקטע במהלך השנים וכעת האחיות נפגשות שוב לאחר חמש שנים של נתק מוחלט האחת מהשניה.

את המפגש הן בחרו לקיים בבית סבתן המנוחה, שלפני הכל היה בעיקר מקום בטוח ויציב בשבילן, מעבר לחוויות הנוסטלגיות שהן צברו שם. כמובן, השתיים לא בהכרח מבינות איך לפתוח את הפצעים ולשקם את היחסים - וזה בלי להזכיר את המשקולות הכבדות שכל אחת רוצה לשתף את האחרת.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אני אתחיל דווקא בלספר שאת הספר קראתי בשבת שעברה, בדרך כלל כמעט מיד אני אכתוב סקירה או לפחות נקודות לסקירה אחרי הקריאה. חיים יפים חריג מאוד מהבחינה הזו - עד לרגעים אלו ממש אני לא בטוח מה התחושות שלי כלפיו. זאת אומרת, אני חושב שיכול להיות שמדובר בספר הכי טוב של גרימאלדי שקראתי עד כה, אבל באותה נשימה הוא תפס אותי כל כך לא מוכן וזה משהו שאני כבר ארחיב עליו.

אז למה כן? כי אם אהבתם את סגנון הכתיבה של גרימלאדי בספריה הקודמים, גם הפעם היא לא מאכזבת. מדובר בסופרת שאמנם כביכול נכנסת למסגרת ה"קיטש", אבל בפועל למרות שיש ממנו לא מעט, גרימאלדי מצליחה בכל פעם לשלב בין מר ומתוק, ותוך כדי לטפל ברגישות בנושאים עדינים שנמצאים סביבנו כל הזמן.

הדמויות נהדרות ממש, אף אחת מהן לא שטוחה וזה כולל את דמויות המשנה - ולמרות שבמבט ראשון אפשר לחשוב על אמה ואגאת כקצוות מנוגדים (מה שדי נכון), גרימאלדי לא מגבילה ומקבעת אותן, מה שיוצר התפתחות נהדרת ממש של הגיבורות שלנו.

הדבר המעניין הוא שאותה התפתחות מתרחשת דווקא בעיקר על ציר העבר, האמור כמובן לא גורע מהתהליך שאמה ואגאת עוברות בציר ההווה אבל למדתי להכיר אותן בעיקר בקטעי הפלאשבאקים. השינוי בין צירי הזמן מתרחש כמעט בכל פרק שני ובנוסף אליו נקודת המבט נעה הלוך ושוב בין אמה לאגאת - משהו שבדרך כלל מוציא אותי מריכוז אבל הפעם בזכות הכתיבה הסוחפת והקולחת של גרימלאדי הצלחתי להתעלם מזה רוב הזמן (זו לא פעם ראשונה שהכתיבה שלה מחליקה לי את האישיו הנ"ל).

ומה קצת הפריע לי? האמת, שאולי "הפריע" זו מילה גדולה. בפעמים הקודמות שקראתי ספרים של גרימאלדי התחושה הייתה שלמרות שנושאים או רגעים קצת קשוחים יותר שזורים בספר, מדובר בספרות מחממת לב. הפעם גרימאלדי הלכה לקצה מבחינת התכנים וככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי שהספר יהיה שונה מאוד ממה שחשבתי - ואכן צדקתי, מדובר בספר לא קל בכלל. אז בפועל, אני חושב שהוא מדהים ומדובר בכותבת מחוננת. ומצד שני עומס התכנים הכבדים טלטל אותי יותר ממה שציפיתי.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, סרטן, הטרדה מינית, הורות מתעללת/אלימות במשפחה, בגידה, התמודדות עם הפרעות נפשיות, פגיעה עצמית וניסיון התאבדות ועוד..

כאמור, לא מדובר בספר קל. הוא מהמם ומיוחד אבל גם קשוח וכבד.

לסיכום

אני חושב שלחיים יפים מגיע ביושר התואר "עוצמתי", כי לפני הכל היחס שלי כלפיו הוא התחושות שלי בסוף הקריאה - והן מורכבות עד עכשיו. אם אהבתם את ספריה הקודמים של גרימאלדי גם חיים יפים ככל הנראה יתאים, רק חשוב מאוד לשים לב לתכנים הכבדים, כי על עצמי אני יכול להעיד שלא באתי מוכן והחוויה שלי קצת נפגמה.

328 עמודים | תרגום: מיכל אילן | ינואר 2026

תודה שקראתם:)