מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית

על הספר

סיפורנו מתחיל בגופה שנמצאה במאפייה לפנות בוקר, מי מצאה אותה? האופה הצעירה שבמקרה גם אחייניתה של בעלת המאפייה.

אבל רגע, קצת מי ולמה: האופה הצעירה היא מונה בת הארבע עשרה, שדודתה אימצה אותה לאחר מות הוריה. מונה היא גם קוסמת - אמנם לא קוסמת עוצמתית בעלת יכולת לירות כדורי אש או לזמן סופות אבל היא מסוגלת להשפיע על בצקים ולחמים בדרכים שונות ומשונות, למרות שאם תשאלו אותה אפייה זה הצד בו היא מעדיפה להתמקד וקצת פחות בקסם.

הזכרנו גופה - מונה היא זו שמוצאת גופה על רצפת המאפייה, מה שמכניס אותה לסחרור אירועים בהם היא מגלה שהגופה היא רק מקרה בודד של אכזריות המתרחש מחוץ לבועה הקטנה שלה, ומונה מבינה שלא נשארו לה הרבה ברירות חוץ מלהתמודד עם הרבה יותר ממה שהיא מאמינה ומסוגלת לעשות מול סיטואציות מורכבות.

מה חשבתי במהלך הקריאה

מה חשבתי? שזה אחד הספרים שהכי נהניתי מהם השנה, ונשאר לי רק להתמוגג מכמה שהוא מוצלח.

וכרגיל, קצת מעבר לשורה מפוצצת: מאיפה להתחיל? את ט. קינגפישר יצא לי להכיר פה ושם, ובפעם האחרונה שקראתי ספר שלה (nettle and bone למעוניינים) כבר הרגשתי שאני מצליח לאפיין אותה כסופרת ואת הסגנון בספרים תחת שם העט שלה.

מדריך הקוסמים גם הוא בעיקרון עם אותו אופי ששמתי לב אליו - הוא סיפור יחסית קטן שמתמקד בלהעביר את הדמויות תהליכים, הספר מוגדר כקוזי פנטזי מה שאכן תואם את האווירה בספר, ובכל זאת יש גם רגעים בעלילה שנותנים הצצות ומחשבות על תכנים מעמיקים יותר. מה שכמובן לא פוגם בחוויה הקולחת והנהדרת של הספר, הכול משתלב יפה וטבעי כל כך.

מונה היא דמות מתוקה ומצחיקה מאוד (!) מרענן לקרוא על נערה בת 14 שיש לה גם חוש הומור בריא מעבר לתכונות הבסיס ה"קבועות", לאורך הספר היא מרגישה אנושית ואמינה דווקא בגלל שהכול יחסית בקטן, ומדי פעם אנחנו מקבלים הצצות למחשבות שלה שבחלק מהן צחקתי כל כך בקול שקיבלתי מבט תוהה מצד בן משפחה אחר. גם דמויות המשנה מעולות ורלוונטיות לעלילה בלי להיות סתם ברקע.

למה אני מתכוון באמירות חוזרות ונשנות שהספר מרגיש "קטן"? לקינגפישר יש כישרון מופלא לקחת דמות ראשית עם מעט דמויות משנה, מערכת קסם לא מאוד מוגדרת אבל כזו עם עקרונות, עלילה יחסית פשוטה אבל כיפית - וליצור ספר מוגמר שכולו כיף טהור ומזוקק.

העלילה עצמה מאוד ישירה כאמור, אבל כשחשבתי שהיא תיעצר בנקודה מסויימת, הספר לוקח כיוון קצת אחר ובעצם נכנס לסוג של מערכה שנייה. ולגבי מערכת הקסם - גם כאן אין בעצם התעמקות, הקסם אמנם נוכח ואפילו רלוונטי בצורה שמניעה את העלילה, אבל זו לא הפואנטה, הכוונה שהיא לא מערכת קסם קשיחה או שהמטרה היא לפצח את הקסם, אלא הוא פשוט כלי די חשוב, ואני חייב לציין את המקוריות בכתיבה מבחינת השימוש בקסם - מוצלח כל כך.

התרגום מבריק ולא מפתיע בהתחשב שמדובר בלא אחרת מגילי בר הלל-סמו, התרגום המוצלח כל כך הוסיף ועשה חסד עם התוכן המקורי של הספר.

ובגלל שהרושם הוא שמדובר רק בספר קליל ומצחיק - מה שבגדול נכון, כן חשוב לי להדגיש שיש בו גם רגעים של עומק מלווה ברגישות ואפילו קצת עצב על נקודות חשובות.

אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהסוף של הספר הוא טיפה נוח מדי ואפילו נוטה לכיוון הדאוס אקס מכינה, אבל באותה נשימה אני אציין שזה לא הפריע לי אישית כמו שנהניתי כל כך מהספר ככה שלא מאוד הוטרדתי מהעניין כמו שפשוט שמתי לב אליו.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, תיאור גופה (לא גרפי), מוות, קרב עם ממש מעט פירוט לגבי פציעות, אזכור לקניבליזם. חלק ניכר מההומור הוא בדיחות קקי פיפי למי שמפריע.

לסיכום

הגעתי לספר עם ציפיות בשמיים, והוא כל כך עמד בהן. אני ממש ממליץ על הספר לחובבי סיפורים קטנים ונהדרים, לחובבי פנטזיה רכה וחמימה, ובכלל גם לאלו שלא רגילים לסיפורי פנטזיה ומעוניינים לנסות.

כולי תקווה שהספר הוא סנונית ראשונה של תרגום ספרים נוספים של קינגפישר.

תודה שקראתם:)