מזוודה על השלג

בשנות ה90 קלטה מדינת ישראל כמיליון עולים מברית המועצות, עלייה ששינתה את פניה של מדינת ישראל.

כשאחותי הייתה בת 19 היא נסעה לעשות שנת שירות במוסקבה, וחזרה משם מלאת חוויות וזכרונות. ככה גם אני נדבקתי קצת בסקרנות לגבי התרבות הרוסית ולגבי חווית העלייה.

אחותי חגית ז"ל נפטרה לפני שנה וחצי כמעט, וכל ספר על רוסיה מזכיר לי קצת אותה...

ועכשיו לסקירה;

הספר "מזוודה על השלג" מתרחש בשנת 1992 וגיבורת הסיפור היא אילנה, או לנה, שעלתה מרוסיה עם הוריה כבר בשנות השבעים, בהיותה ילדה קטנה. מרגע שעלו לארץ, שמו הוריה של לנה את העבר מאחוריהם ולא הזכירו יותר שום אדם או מקום מהעבר. גם אילנה לא זכרה כמעט דבר. אילנה ניסתה להשתלב בחברה בישראל אבל משהו שם פשוט לא הסתדר. כשהסבא במוסקבה נפטר היא מחליטה לנסוע למוסקבה להביא לארץ את אפרו. הנחיתה בעיר המושלגת היא התחלה של מסע אל העבר ואל הזכרונות שמתחילים לשוב אליה, אל הילדה שהייתה ואל האנשים שהיו חלק מחייה לפני שנקרעה מהם. העבר המשפחתי מלא סודות ופחד הקשורים לחיים במדינה טוטליטרית אבל גם מלא באהבה ובמרכיבי זהות שיחזירו את אילנה, לנה, אל עצמה ויאפשרו לה לאהוב ולחיות.

ספר מאוד נחמד. מעביר בצורה יפה את התרבות הרוסית עם המחוות הקטנות והמאכלים וההיסטוריה והקשר בין אנשים.

ממליצה.