מישקה בן דוד ,הוא אחד הסופרים הישראלים האהובים עלי. ספריו בנושא ריגול, מוסד בעיקר, וגם ספריי הפרוזה הפילוסופים (סוף המרוץ וחודש בשנה...) מרתקים וכתובים נהדר.

מי שקרא את הספר כריש של הסופר יודע כמה מחשבות מפחידות ולא פשוטות הוא עורר. כמה מזה אמת וכמה דמיון? ולרגע זה ממש מרגיש אמיתי ומציאותי שהרי, ככתוב בגב הספר ,הם נכתבים בידי "מי שהיה שם"...

הספר הנוכחי תיק בלוגה גם הוא ריגול ועוסק באחד הנושאים החמים ביותר היום במדינה האיום האיראני!

ביד אומן מתאר הספר מערכת יחסים של אב מפעיל סוכנים ותיק במוסד לבנו שבגלל העיסוק של אביו אין בינהם קשר חם שלא לאמר קשר בכלל.

הנסיבות המיוחדות מעמידות את אמנון האב בדילמה שכל חייו כבר גבתה מימנו מחיר יקר במישור האישי, מה לפני מה? המשפחה לפני הכל? או המדינה לפני הכל? היחיד מול רבים או רבים מול יחיד? שאלות בהחלט לא פשוטות והאמת אין תשובה חד משמעית....

המפגש בין אמנון ובנו כרמל בצל משימה לא פשוטה (שאין לי כל כוונה להרחיב מה איך למה וכמה... ) מציף את יחסיהם האחד לשני, על כל הכאב הגדול שלהם, שהצטבר במשך השנים. שניהם לומדים האחד על השני הרבה מאד. כל מילה עלולה לחבל לכם במתח וכן זה מותח ברמה שאי אפשר לעזוב את הספר לרגע.

מומלץ מאד גם למי שריגול פחות הז'אנר האהוב עליו. בגלל הנושא הבוער ויופי הכתיבה שמתארת מערכת יחסים בין אב לבן ובכלל מה זאת משפחה ואיזה ויתורים ואכזבות יש בתוך קשר שכולו אהבה ללא תנאי...

אף פעם לא מאוחר לתקן ביחוד בתוך משפחה...

מומלץ מאד מאד מאד... (נו טוב אני לא אובייקטיבית כמו שציינתי בהתחלה חחח)