במקרה הסביר

איזי ונייט נפגשים שוב באפגניסטן, עשר שנים אחרי פגישתם הראשונה בטיסה שהתרסקה מייד אחרי ההמראה.

ממש רציתי שזה יהיה ספר מתח, למרות כל הרמזים: שהספר יצא בהוצאת סיקרט, שיש פרק שלו ופרק שלה, ושרבקה יארוס כותבת רומנטיקה לפי כל כללי הז'אנר. אבל לא, זה ספר רומנטי להפליא.

על כמעט ארבע מאות עמודים נפרשת החברות בין נייט לאיזי, הוא גדל בחווה, עם אבא אלים, ורוצה להתגייס לצבא כדי להרוויח את הלימודים באוניברסיטה, היא בת למשפחה מיוחסת אך מנוכרת (למעט אחותה האהובה), שאמורה למלא ציפיות ולהיכנס כמשפטנית למשרד של אבא שלה. הם נפגשים לראשונה בגיל שמונה עשרה, על טיסה שמייד אחרי ההמראה, מתרסקת לנהר, ניצלים ונפרדים, ושוב נפגשים.

עשר שנים מאוחר יותר, נייט לוחם מיומן באחת מהיחידות המיוחדות של צבא ארצות הברית, ומוצב באפגניסטן רגע לפני שהטליבן משתלטים עליה. איזי מגיעה לשם כעוזרת לחברת קונגרס, שמראה אכפתיות ומעורבות. רק שלאיזי יש משימה נוספת, אישית, שהיא מבקשת עבורה את עזרתו של נייט.

אין הרבה סמאט, יש המון המון רומנטיקה, והתלבטויות מוכרות לכל מי שנשואה לאיש צבא, על נקודות ההשקה בין החיים ובין העבודה שהיא השליחות שהיא החיים, איכשהו. רבקה יארוס נשואה לאיש צבא, והיא מכירה את זה מקרוב.

באופן אישי, אחרי החודשים הארוכים שאנחנו במלחמה, פחות התרגשתי מתיאורי הפיצוצים וההשתלטות על השגרירות ושדה ותעופה בקאבול. פחות האמנתי לרומנטיזציה של חוויות פוסט טראומטיות של חיילים, אולי בסיפור זה נוגע ללב, אבל במציאות זה דרעק.

אם נשקע בסיפור כמו שהוא, לאסקפיזם בתוך חלום  רומנטי שהטובים מנצחים והאהבה האמיתית מתגברת על הכול, אז הספר מושלם!!

קחו אותו לחופשה, תכנסו איתו מתחת לפוך או במזגן. במקרה הסביר – תהנו ממש.