שקרים לבנים קטנים

על מה הספר?

ארבע נערות כלואות בתא מעצר בתחנת המשטרה. הן לבושות בשמלות נשף לבנות וכפפות אלגנטיות. לא לגמרי ברור לשוטר התורן איך הן הגיעו, על מה הן נעצרו, ואיך כל זה קשור לשרשרת פנינים, חטיפה ולעוד כמה דברים שהן זרקו לאוויר.

תשעה חודשים לפני זה: סויר בת ה-18 חיה עם אמה חסרת האחריות בעיירה קטנה בדרום, בדירה קטנטנה ובעוני רב. עד שיום אחד היא מקבלת הצעה מפתה: לעבור לגור עם סבתא – שאותה לא פגשה מעולם – למשך תשעה חודשים. בחודשים האלו היא תצטרך להשתתף בכל הנשפים של החברה הגבוהה ותלמד איך להשתלב בה. בתמורה, היא תקבל חצי מיליון דולר, שיוכלו לפתוח לה את הדרך ללימודים בקולג׳ ולסדר לה את החיים. סויר מחליטה להיענות להצעה – ולא רק בגלל הכסף, אלא גם בגלל ההזדמנות לגלות מי הוא אבא שלה.

מה חשבתי עליו?

אני חושבת שאפשר להגדיר את הספר כמשחקי הירושה פוגש את מאמא-מיה. אם אהבתם את משחקי הירושה, בטח תשמחו לשמוע שגם פה יש:

• סיפור סינדרלה על נערה בת 18 שחיה בעוני ועוברת לגור במשפחה עשירה
• הגיבורה מנסה לגלות מי הוא אבא שלה מבין כמה אופציות
• משפחולוגיה מסובכת
• נערים חתיכים וחמודים
• הומור וקצב מהיר

אבל – יש גם הבדלים. אם משחקי הירושה היה ממש מותח בעיני, כזה שהחזיק אותי על קצה הספה, כאן הסיפור הוא יותר דרמה-חברה-גבוהה, שאמנם יש לנו פה תעלומה סביב מי אבא של סויר ובהמשך עוד כמה עניינים אקשניים, אבל לא הייתי מגדירה אותו כספר מתח, בטח לא באותה רמת מתח של משחקי הירושה. הוא יותר פרוזה עם אלמנטים וחלקים של מתח.

אבללללל – עדיין נהניתי מאד! הדמויות המגוונות, ההומור, הקצב, התעלומה, הטוויסטים – הכל היה נהדר וסיימתי את הספר בכמה שעות. היה טוויסט אחד שהיה לי ממש ברור מראש בגלל שקראתי את שאר הספרים של הסופרת וזיהיתי כבר את הסגנון שלה, אבל חוץ ממנו לא ניחשתי את השאר (והיו לא מעט!).

״זאת היתה תאונה! אי-אפשר לעצור מישהו על תאונה!״

״ברור שהם יכולים, סיידי-גרייס.״

״אבל זה היה רק אולי עשרה אחוז בכוונה!״

הספר מתמקד בסוייר ועוד שלוש נערות שהן הגיבורות המשניות-ראשיות, ואמנם יש גם כמה בנים בתמונה אבל הם עוד יותר משניים. בגלל שמדובר בספר של השתלבות בחברה הגבוהה – יש הרבה דיבורים על דברים של בנות, משמלות, עקבים ומניקור ועד טמפונים, גודל החזה של סויר או הצורך לרפד את החזיה. אז אין לי מושג אם גם בנים יתחברו לספר באותה מידה כמו בנות. בספר הזה גם אין משולש אהבה מעצבן (יששש), ובכלליות גם אין רומנטיקה סביב הדמות של סויר (לפחות בספר הראשון).

הספר הוא ראשון מתוך צמד – והדבר הכי נהדר הוא שידיעות תרגמו את שני הספרים ביחד והוציאו אותם כסט, אז למרות שהספר נגמר בסוג של קליף-האנגר – לא הייתי צריכה להישאר במתח אלא רק ללכת לישון ולהתחיל את הספר השני בבוקר למחרת. בכלליות הספר המשיך לתדלק את החשק שלי לקרוא כל דבר שהסופרת הזו תכתוב.

ועוד בונוס קטן: קיבלתי את הספרים לסקירה מהוצאת ידיעות, במהדורה המוגבלת של שוליים צבועים, וזה לא רק יפהפה ברמות שמצאתי את עצמי בוהה בזה מדי פעם, אלא גם היה ממש כיף לקרוא ככה את הספר, כשבזווית העין השוליים כאלה יפים ומושכים.

מה פחות אהבתי?

היה ממש ממש קשה לעקוב אחרי המשפחולוגיה של כולם!!!! הלוואי והיה עץ משפחה מצורף לספר.

בנוסף – התרגום עצמו היה בסדר, אבל לספר צורפו לא מעט הערות תרגום מאת המתרגם. בדרך כלל אני חובבת נלהבת של הערות. הערות המתרגם הרבה פעמים מגשרות על פער תרבותי בין הקורא הישראלי לבין המקור הלא-ישראלי. כך למשל הוסבר מהו יום הביזון, או שאחרי יום הלייבור נוהגים שלא ללבוש לבן – אלו הערות שבהחלט סייעו לי להבין את הכתוב, כי אלו לא דברים שמוכרים לציבור הישראלי הממוצע. הבעיה היא שככל שהספר נמשך – כך הערות התרגום הפכו להיות מוגזמות יותר ויותר. אני חושבת שרוב גדול של קהל היעד הישראלי – נוער של שנת 2025 – יודעים שיש מנהג להתנשק תחת דבקון בחג המולד (זה מופיע גם בהארי פוטר, ובלי הערת תרגום), והמשפט ״יוסטון יש לנו בעיה״ אמור להיות ידע כללי נפוץ מספיק. גם אין שום צורך לפרט את המרכיבים של ליקר ביצים – מספיק ברור מהשם שיש בו אלכוהול (וביצים). באיזשהו שלב כבר לא הייתי בטוחה אם אני קוראת את ״שקרים לבנים קטנים״ או ״המהדורה המוערת של שקרים לבנים קטנים״ או ״המדריך לגיל הרך לספר שקרים לבנים קטנים״, כי פשוט הרגשתי זלזול מטורף באינטיליגנציה והידע הכללי של הקוראים – שאמורים להיות בני-עשרה עם ידע תרבותי כללי גדול, לא בני שש.

טריגרים ותכנים רגישים

אמא לא מתפקדת, דיבור על בגידות (שקרו בעבר), תאונת פגע וברח.

מבחינת מיניות – בספר אין כלום. כמו שכתבתי למעלה יש קצת דיבורים על דברים כמו גודל החזה וכדו׳. גם אין סמים ולמיטב זכרוני אין קללות.

הספר מתאים בעיני בערך מגיל 14-15 ומעלה פלוס מינוס (תלוי מה רגילים לקרוא…).

הוצאת ידיעות ספרים | 368 עמ׳ | תרגום: יואב אבני | ספטמבר 2025