בילי, מרי-אליס, הלן ונטלי מתחילות לעבוד כמתנקשות בארגון סודי שהמטרה שלו היא לאתר נאצים ונבלים אחרים, ולהרוג אותם. ארבעים שנה אחר כך, כשהן בנות שישים, מגיע הזמן לפרוש לפנסיה. הן מוזמנות לחגיגת פרישה על חשבון הארגון בספינת תענוגות, אבל אז הן מגלות שהארגון בו עבדו – מנסה להתנקש בהן. בניסיון להבין מה קרה, למה הארגון רוצה במותן, ואיך אפשר לצאת מזה – הן מגייסות את כל הידע, המיומנויות והניסיון שהן רכשו בשביל משימה אחת אחרונה: להישאר בחיים.

מה חשבתי עליו?

סוגרות חוזה הוא ספר מתח כיפי שמצליח לשלב גיבורות לא שגרתיות עם מתח, אקשן, ריגול ואפילו הומור.

בניגוד לגיבורים כמו ג׳ק ריצ׳ר, שהם תמיד גבוהים, רחבים, חזקים ובכושר מלא – הגיבורות שלנו כבר איבדו את זה קצת בגיל שישים. יש להן ניסיון וידע רב, אבל מספיק צעד אחד שגוי בשביל לגלות שהגב נתפס. ועל גלי החום כבר דיברנו? ובכל זאת למרות הגיל הן מצליחות להיות הכי מבריקות שיש ולתכנן שלב אחר שלב, מזימה אחר מזימה, כדי לגלות מי הוציא עליהן חוזה ואיך לחסל אותו.

הספר עובר לסירוגין בין ההווה, המסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של בילי, לבין העבר, המסופר בגוף שלישי, ומתמקד בתקופה הראשונית שלהן בארגון: הגיוס, ההכשרה, והמשימות. אבל למרות המעבר הלוך ושוב, הרגשתי שהספר מצליח לאזן היטב בין שני צירי העלילה.

הספר מאד נשי. כלומר – הוא מתאים, כמובן, גם לקהל הגברי, אבל הוא מתמקד מאד בכוח הנשי. הוא לא מנסה לצייר תמונה חד מימדית של ״כל הנשים טובות וכל הגברים רעים״, אבל הוא גם לא מתאמץ במיוחד לאזן בין הגיבורים לגיבורות.

הספר נוגע בהרבה נקודות עצובות מהחיים האמיתיים כמו שוביניזם, הטרדות מיניות וגילנות. אבל הגיבורות לומדות איך להשתמש בחסרונות האלו לטובתן: אם הצד השני מזלזל בך כי את אישה או כי את זקנה, את יכולה לנצל את זה לטובתך בדרכים שונות. אני חושבת שנשים יזדהו ויאהבו מאד את המסרים שבספר. לגבי הגברים – ספרו לי מה חשבתם. אני בטוחה שאם גדלתם בדור מודרני מספיק, תצליחו להזדהות גם.

מבחינתי, מדובר בספר מתח קליל, כיפי, מלא באקשן, מזימות ותככים, שיש לו גם מסרים שהתחברתי אליהם מאד ושמרתי לי כמה ציטוטים יפים. אהבתי וממליצה.