חנוך הרופא מכורזים

הספר הזה שהצליח להפתיע אותי דווקא בשקט שלו.

לכאורה זה רומן שמתרחש לפני אלפיים שנה סביב רופא מכפר קטן ליד הכנרת. אדם שמנסה לרפא אנשים בעולם שיש בו מעט מאוד ודאות והרבה מאוד פחד, אמונה, כאב וקנאות. אבל מהר מאוד מבינים שזה לא באמת ספר רחוק. הוא מדבר גם אלינו - על אדם שמנסה להישאר נאמן לתפקידו, לשכל הישר, לחמלה ולחיים עצמם, בתוך עולם שמעדיף לעיתים ניסים, כוח, אמונות מוחלטות ותשובות חדות מדי.

חנוך הוא גיבור יפה דווקא משום שהוא לא מושיע. הוא לא כל יכול, לא קדוש, ולא אדם שמנצח את המציאות. הוא רופא. הוא עושה את מה שאפשר. עוד ביקור, עוד טיפול, עוד ניסיון להקל, עוד כמה ימים של חיים לאדם שמולו. ויש משהו מאוד מרגש בצניעות הזאת - באמונה שגם כשאי אפשר להציל את כולם, עדיין יש ערך עצום בניסיון להציל מישהו.

הביקורת היחידה - הספר הזה מעט ״אין יור פייס״ וחלק מהביקורת שלו הייתה צריכה להיות מרומזת יותר.

ישי שריד כותב כאן ספר על רפואה, אבהות, אמונה, ספק, וקנאות - אבל בעיקר על ההתעקשות להישאר אדם טוב בזמנים קשים. ״חנוך הרופא מכורזים״ הוא רומן עדין, חכם ומעורר מחשבה, שמתרחש בעבר הרחוק אבל נוגע מאוד בהווה שלנו.