שחר קובר הוא מאייר ישראלי מוכר שאחראי בין היתר על האיורים ב"ממלכת שטות וממלכת רצינות", "עוד סיפור אחרון", "בקצה הרחוב" ועוד. הסגנון שלו מאוד ייחודי ולכן סקרן אותי מאוד לקרוא את הספר הראשון שהוא לא רק אייר, אלא גם כתב.

📖 במה עוסק הספר?

הדב והשבלול חיים ביער ולמרות השוני הפיזיולוגי הברור, הם דיי דומים. שניהם אוהבים לאכול, לספור עצים ולהביט בנוף אבל הם לא מדברים או נפגשים. לא כי הם לא רוצים, אלא כי בעוד שהדב נכנס לשנת החורף כשמתקרר, אז השבלול רק מתעורר.

כל סיפור זקוק לרגע בו הכל משתנה, ובמקרה שלנו מדובר ברגע בו הדב מחליט שהגיע הזמן לפגוש את השבלול. הוא מתאמץ להילחם בטבעו ולהישאר ער למרות שהגיע הזמן לשנת החורף.

האם יצליח? ואם כן, מה יעשה? מה יגיד?

התשובות לכל זאת ועוד בספר מקסים ומתוק המצליח לספר במעט מילים סיפור גדול.

📖 מה חשבנו על הספר?

+ לא 'עוד' דובי וכלבלב : כבודם במקומו מונח, אבל מעט התעייפנו מספרי כלבלבים ובובות דובונים. אנחנו אוהבים לקרוא בבית על יצורים פחות קונבנציונליים, כך שהבחירה בשבלול חביב (עם פוני!) ודב ענק המטיילים ביער היא בחירה מעולה.

+ איורים מלאי רגש וחום : עבודת האיור חשובה בכל ספר ילדים, אך בעיקר בספר הכולל מעט מלל ונשען על הרגש שעובר דרך האיורים ומועצפ בכפולות בהן רואים איור בלבד ללא טקסט. עבודה ברמה הגבוהה ביותר ותענוג לקוראים ולמאזינים הצעירים.

+ מסר חיובי ללא דידקטיות : אף אחד לא עוצר ומסביר לנו מה המסר שלמדנו, ובכל זאת דרך כמה פעולות פשוטות עוברת החשיבות של חברות, נדיבות וטוב לב.

📖 לסיכום...

ספר אידיאלי לילדי גן, המעודד שיח ומחשבות ומאפשר לילדים להתעמק באיורים וברגשות הצצים ועולים מהם. מומלץ בחום.

שאלתי את שחר על מקורות ההשראה לספרו, ולדבריו "חשבתי על כך שיש חיות שישנות שנת חורף, ויש חיות שישנות שנת קיץ, ולכן תיאורטית הן לעולם לא נפגשות, גם אם הן חיות באותה הסביבה."

שאלתי את שחר איך הייתה החוויה לעבור מכיסא המאייר לזה של המחבר, ולדבריו "לא באמת הייתה חווית מעבר מכיסא מאייר לכיסא מחבר: מאייר שמצייר בדיוק מה שכתוב בטקסט הוא מאייר לא טוב בעיני. מאייר הוא מספר סיפורים, רק שהוא מספר אותם בצורה חזותית. לכן מאיירים הם תמיד גם סופרים, באופן מסוים. הכתיבה בספר הזה היא מאוד מינימלית. אני רק מאייר, רק שהפעם יש תוספת של קצת טקסט."