דבר לא נספג

"דבר לא נספג" הוא פרוזה ישראלית, כואבת, לפעמים מידי, המספרת בגובה העיניים ובלי פילטרים את סיפורה הלא פשוט של ליאת.

ליאת אוהבת את דן, בעלה, וגם מזדהה עם הרצון שלו להקים משפחה. בדמיונה, היא רואה את דן והצאצא משתובבים לצד עץ התות הנטוע מחוץ לביתה בעוד היא מטגנת שניצלים.

לצערם של בני הזוג, החיים לא מאירים להם פנים ולאחר אינספור נסיונות כושלים להרות, הם נעזרים בתרומת זרע כדי להביא לעולם את ענבל.

בעוד ליאת נאכלת מבפנים על ידי סודות שנסתה להשאיר בעברה, בתה שלה נאכלת מבחוץ על ידי נגע זר שמסרב להחלים ומתפשט לאורך פניה וצווארה.

ליאת מוצאת את עצמה נלחמת במספר חזיתות שמתישות אותה - למצוא פיתרון למחלתה של ענבל, להביא לעולם ילד או ילדה נוספים, להגן על היחסים עם דן מהסודות המחלחלים לתוך נישואיה ומטפטפים רעל אל תוך כל חלקה טובה בחייה ולקינוח, תחושת ההחמצה שמלווה אותה מאז שויתרה על ארז, בן זוגה הקודם.

מה אהבתי בספר?

+ ישראליות: ככל שמרחיקים אל עברה של ליאת, לומדים על בן זוגה הקודם, ארז, אשר נפגע בקרב והתמודד עם כוויות פנימיות וחיצוניות שסרבו להחלים. גם אביה של ליאת המעוטר בזקן אבלים, לא הצליח להשאיר מאחור את מאורעות מלחמת יום כיפור והצלקות שהותירה בו.

+ תעוזה: הספר רחוק להתחנף. יש בו רגעים לא קלים לעיכול, הן ברמת התיאורים של איבוד ההריונות של ליאת ועד העיסוק בכאב, דיכאון ומצוקה נפשית, אבל הוא שווה את ההשקעה.

+ כתיבה משוחררת: אפשר ממש לחוש את קולה האותנטי של ליאת, ולחוות דרך קפיצות הזמן והזכרונות את הנסיבות שהפכו אותה למי שהיא. כמו כן, אני חייב לציין לטובה את הניסוחים החדים שניצן שלבה בספרה, ביניהם "אני שותקת את הכלום שאומרים אצלנו במשפחה", או "אם אתה לא יכול לסלוח לי, לפחות תנסה לאהוב אותי," ועוד ועוד ועוד.

מה אהבתי פחות?

+ היו מקומות בהם הרגשתי חזרתיות קלה, בעיקר במפגשים עם הצוותים הרפואיים, אבל הם היו מעטים ולא פגעו בחוויית הקריאה.

לסיכום,

חובבי אסקפיזם קליל? הספר הזה לא עבורכם.

חובבי פרוזה ישראלית קשוחה? תוכלו למצוא כאן חוויה מעוררת מחשבה העוסקת במלחמה, טראומה, והצלקות הפנימיות והחיצוניות שאנו נושאים עמנו. חוויה שתשאר אתכם גם לאחר סיום הספר.

מומלץ בחום.