לא זזה רוורס

לא זזה רוורס מאת לילי רחל ילין מצא

קיבלתי את האסופה לסקירה ועל כן מחויבת לסקור למרות שאף פעם לא נעים לי לכתוב משהו שלילי על יצירה ישראלית.

הדבר הראשון לאחר הקריאה שחשבתי עליו היה: החשיבות בתאום ציפיות.

התקציר מספר על חוויותיה של מדריכת טיולים לחו״ל והמפגש המשעשע שלה עם הישראלים והישראליות שבדרך. בתור מדריכת טיולים לשעבר וישראלית לשהיום, חובבת סיפורים קצרים, נופים והרפתקאות שמחתי מאוד לקבל לידי את ״לא זזה רוורס״. לצערי גיליתי שאמנם כפי שאשכול נבו כתב בכריכה האחורית ותאר ״חופשיות כמו זרם תודעה״, האסופה היא למעשה קובץ מחשבות של המחברת על המצב, מלחמה, ישראליות, פוליטיקה, סיפורים משפחתיים ללא קשר מחייב ביניהם ויכלו להיות מעין אסופת טורים בבלוג אישי.

המפגש עם הישראלים, כפי שהיא מתארת אותו יכול להוביל לאנטישמיות קלה ובאמת עיקר החוויות הן המפגש עם הישראלי המכוער, המרמה, המתווכח והלא מרוצה. בתור מדריכה שזקן נרגן התלונן עליה במכתב מפורט על העברית הקלוקלת בטיול וכתב שאולי אתאים יותר להדריך עוזרות בית, אני לגמרי מבינה את הצורך לאוורר חוויות, אבל לצערי לא מדובר בסיפורים של ממש אלא תאור חוויות באופן מובהק.

דווקא חוויות האימהות של המחברת בשני הסיפורים הראשונים ובפרט הסיפור הראשון יכולות להעיד על יכולת סיפורית גבוהה, מפורטת ומשעשעת מאוד. חווית הנקת התאומים כמו גם תחושותיה הגופניות נקראות בשקיקה. לצערי זה לא ממשיך ככה.