ביקורת ספר
מודה ומתוודה שאני לא מתחברת לספרי מתח.
גם לא לסרטי מתח ובוודאי שלא לספוקי שבהם.
מאז החוש השישי הבטחתי לעצמי שלעולם לא עוד ושלא שווה לי התחושה שרוח נושפת לי בעורף אנד אול הל וויל גואו לוס.
אבל כשגל הודיע שהוא מוציא ספר מתח, זה לא ממש שינה לי, כי ידעתי שהוא יהיה מעולה. איך? הכרנו סביב הברנז'ה הספרותית (קהילה מאוד גדולה!) והתוודאתי לטקסט שגל כתב ואהבתי מאוד את הכתיבה שלו וככה ידעתי.
גם ידעתי שהספר מבוסס על שחר, אבא שנשאר עם התאומות שלו בבית כשאשתו נוסעת לנסיעת עבודה וחפצים בבית זזים והמציאות כפי שהוא מכיר נגררת כבלוני הליום על הריצפה. כשנועה חוזרת מהנסיעה העניינים מסתבכים עוד יותר ואנחנו מבינים שבעצם עוד לא הבנו כלום ועל אף אחד מהם ו... את השאר תצטרכו לקרוא.
פתחתי את "החדר בקצה המסדרון" בשעה 7:00 בבוקר בשבת ואני לא מגזימה פה, לא הנחתי אותו עד 11:00, כשהייתה הפסקה של שעה באמצע כי מה לעשות ויש ילדות ובית.
המתח לא איפשר לי לעצור!
גל רקח ספר שואב, מותח וספוקי בהחלט.
מעבר לכתיבה היפה והעלילה שבנויה היטב, אהבתי את הטוויסט המיוחד בו יש בספר גם פן פסיכולוגי והעמקה נהדרת בדמויות שחושפות עוד כמה רבדים ככל שמתפתחת העלילה. יש כאן שילוב מיוחד של טקסט קולח כי זה בכל זאת ספר מתח, עם החזקה של סיפור רגשי לא פשוט שאותי גם מאוד מאוד ריגש עד הסוף.
עוד נקודה על הספוקיות- בעייני היא לא הייתה מוגזמת ובזכות זה יכולתי להתחבר ובאמת להמליץ על הספר הזה. בגלל שגל שילב כאן גם ציר נוסף ולא לקח את העלילה לקצה של האימה (לדעתי), אלא למקום של סקרנות שמושך להבין עוד על הקשרים בין הדמויות וברור, שגם המתח של מה עוד הולך לקרות?!
בקיצור!
ספר מושלם לשבת, לחג או חופשה. אין כאן הימור, זה ספר שמספק את מה שהוא משדר- חוויית קריאה מהנה (למי שאוהב גם להיות דרוך), סוחפת עם עומק ומחשבות שהולכות איתך עוד קצת.