עוד חיים

על הספר

סנדרה לביא נרגשת להתחיל את יומה הראשון כפסיכולוגית ב"וויזדום" - מוסד לגיל השלישי. בשבילה זו הגשמת חלום אחרי מערכת יחסים מורכבת במיוחד עם משפחתה בנוגע למקצוע שבו היא בחרה, אבל בעיקר כי סנדרה חולמת לשלב בין האהבה שלה למשחקי מחשב לבין הטיפול בקשישים. רק שכמו כל דבר בחיים, יש מורכבויות שצצות וסנדרה נאלצת לגשר על פערים ולמצוא דרך לליבם של הדיירים. כך אנחנו מכירים כמה וכמה דמויות מרכזיות בתהליך שמתפתח לו לאיטו, ובנוסף גם חושף צדדים פחות מוארים במוסד.

מה חשבתי במהלך הקריאה

עוד חיים קרץ לי ברגע הראשון שראיתי אותו, זה התחיל בכריכה המסקרנת שמשכה את העין ואז התקציר שגרם לספר להישמע מתאים לי במיוחד כמישהו שאוהב משחקי וידאו וסיפורי פרוזה עדינים. בפועל, אני חושב שאולי יש בו קצת מכל מה שהוא מבטיח אבל הוא לא בדיוק מה שהוא מציג, מה שקצת תפס אותי לא מוכן ותוך כדי קריאה שיניתי את דעתי לגביו שוב ושוב.

בעצם מדובר בסיפור על דמויות, מהר מאוד אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות ומאותה נקודה הספר מתמקד בכל אחת מהן, או יותר נכון מציג לנו את הזווית הייחודית של כל אחת באירועים שונים תוך כדי עלילת הספר. סגנון הכתיבה הספציפי הזה גורם לכך שהספר איטי למדי ולעלילה לוקח זמן להתניע. זאת אומרת, היא כל הזמן ברקע אבל לפעמים המעבר בין סיפורי הדמויות גוזל מהתפתחות העלילה - מה שמוביל להתקדמות איטית, שלא לומר עלילה שמופיעה לרגעים.

מצד שני, אני חושב שהעלילה כשלעצמה לא רעה בכלל, כי יש בספר יותר מכמה רגעים נפלאים ממש מבחינה עלילתית וגם כשסיימתי את הספר לא יכולתי שלא לתהות אם הספר היה ממוקד יותר הייתי נהנה ממנו למרות הציפיות המקדימות שלי כי יש בו את הפוטנציאל להיות משהו בסגנון ההבטחה שבו. יש בספר גיוון דמויות נהדר - בכל זאת סיפור על דמויות. אני מודה שלא הייתה דמות מסוימת שהתחברתי אליה במיוחד, אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

הזכרתי בתחילת הסקירה שעוד חיים בעצם קצת אחר ממה שהוא מבטיח. אישית, הגעתי עם ציפייה מסוימת שמשחקי מחשב יהיו חלק משמעותי בעלילה יחד עם שילוב של סיפור פרוזה כלשהו. בפועל, עולם הגיימינג הוא בעיקר גימיק שצץ פה ושם תוך כדי עלילה, מה שבכנות קצת איכזב אותי. לאורך הקריאה לא הפסקתי לקוות שאולי זה ישתנה אבל כאמור זה לא המקרה… או לפחות, הרבה פחות ממה שציפיתי.

מה שראוי לציין לשבח זו הכתיבה היפה של הדמויות המבוגרות, יש לאחרונה גל ספרים בהם הדמויות הראשיות הן בגיל השלישי אבל נדיר למצוא ספר שמתאר באמינות גם את ההיבטים הפחות זוהרים של הזקנה, וטננבוים-פרצל עושה את זה נהדר.

טריגרים ותכנים רגישים

כמה סצנות יחסים לא מאוד מפורטות, התמודדות עם מחלות נפש, מחלה סופנית.

לסיכום

בסופו של דבר, אני חושב שיש בספר המון פוטנציאל להיות משהו אחר, אבל גם התוצר הסופי הוא סיפור שיש בו רגעים מתוקים ומיוחדים, יחד עם עלילה שלאט לאט מתפתחת. מתאים לחובבי פרוזה קלילה וסיפורים על דמויות.

367 עמודים | אפרי

ל 2026

תודה שקראתם:)