הסקירה היא הן על הספר שבועות שווא והן על הספר קשרים מפותלים.

המלצה חמה – ודיסהמלצה חמה. כן. זה מוזר. גם לי. זו הולכת להיות סקירה טיפה מספיילרת, אבל לא אכפת לי. הבטן שלי מלאה על הספרים האלה.

אבל קודם כל תקציר נירי שכזה –

אבריאלה היא בחורה נחמדה ויש לה אחות בשם ג'ס. בעולם הזה שהן חיות בו, דברים מרושעים קורים כי הן חיות במקום רע מאוד ויאדה יאדה. כאשר אחותה ג'ס נחטפת על ידי המלך מורדאוס, לא נשאר לאבריאלה (או בקיצור, ברי) ברירה והיא צריכה עכשיו לצאת למסע כדי להחזיר אותה. המסע יאלץ אותה לשתף פעולה יחד עם המלך המרושע כדי להחזיר שלוש חפצים. אה, ויש את סבסטיאן, האהוב של ברי, בכל הסיפור הזה. ונסיך צללים בשם פין. בספר ההמשך זה ממשיך מאותה הנקודה אבל עם טוויסט שבו ברי צריכה להחליט מה היא עושה עם עצמה, והיא צריכה להתמודד עם מידע חדש, דמות חדשה מצטרפת, וכמה סודות נחשפים.

אוקיי. זהו? נראה לי שזהו. אני רוצה להתייחס אל הפיל שבחדר – אמרתי שזה המלצה וגם דיסהמלצה. קודם כל, התרגום מצויין. יש פה ושם מילים שתהיתי לעצמי מה הן לעזאזל (ובקבוצה גם דיברתי על אחת מהן – מישייר. כן, עם אקסטרה י'. כן. בואו לא נתעכב פה יתר על המידה.) עוד אחזור לעניין המתרגמת כי יש לי משהו לומר אבל כל דבר בזמנו.

אני רוצה להתייחס לעלילה – היא מהודקת, משכנעת ומעניינת. לא כן הדבר בספר השני. בספר השני היו הרבה דיאלוגים שהעברתי הלאה פשוט כי לא קרה כלום. בספר השני אשכרה 40% מהספר לא קרה שום דבר. רק כשהספר הגיע ל60% התחילה העלילה האמיתית, הסודות נחשפו, הדמויות עברו מסע ארוך, קיבלתי מסע טוב. השאלה שאני שואל את עצמי כקורא הוא האם הספר הזה היה צריך שני ספרים בשביל העלילה הזו. התשובה היא לא. באמת שהיה אפשר להסתדר בהחלט עם ספר אחד ומינוס הטוויסט של הפרק האחרון שבו. אם כבר גוררים אותי במסע הזה אז לפחות שתהיה לזה סיבה.

הדמויות – דמות ראשית טובה ומעניינת. הסיבה שלה לצאת למסע משכנע אותי כי בכנות, זה מאוד קשה כשאחותך נחטפת ואת צריכה להציל אותה. וכן, יהיה פה רשימת מכולת של טריגרים שתובא בסוף הסקירה. לגבי הדמות הראשית הגברית – אם הייתי צריך לבחור ביניהם הייתי בוחר להישאר לבד. הראשון פוץ בוגד שחושב שהוא טוב והשני אולי מועדף עליי יותר, אבל בחייאת, אי אפשר להתיייחס ברצינות לדמות גברית בשם פין. אז מה אם שמו המלא זה פיניאן. אי אפשר להתייחס ברצינות כשרוב הקשר ביניהם מתרחש על המתח המיני. לפחות סבסטיאן וברי שוחחו ביניהם לפני קיום יחסי המין על העבר המיני של שניהם. אצל פין וברי מתרחש תהליך אחר – קשר של אמונה והרבה מאוד מתח מיני שמבוסס על העובדה שסבסטיאן הוא....ובכן. פוץ בוגד. כמו בספרה של יובל אטיאס, "הרואה", אני אעדיף להשליך את משולש האהבים הזה למשולש הברמודה. תודה רבה.

דמויות המשנה – חמודות. קיבלנו טיפה רקע על כל אחד מהם כאשר על אחד מהם קיבלנו רקע מיותר ולא תורם יותר מדי, ובכנות, רובן פלקטיות ונשכחות. לא כך פרתה, חברתה הטובה של ברי. אפילו ה"בוגד" האמיתי שמתגלה בסופו של דבר היה כל כך פלקטי שזה היה אוקיי, זה היה הוא. יאללה ביי.

הנבל הראשי – בזמן שאת מורדאוס אנחנו מכירים כמה סצינות והעימות הסופי איתו קורה בסוף הספר הראשון, בספר השני הנבלית העיקרית נעדרת ממנו עד לשני הפרקים האחרונים. זה אומר הרבה על זה שממש לא היה צריך את הספר השני. היה אפשר להסתדר עם הסוף של הראשון מינוס הטוויסט.

סצינות המין – אוקיי, הבנתי. נקסט. בייחוד שלא העדפתי אף אחד מהם.

ונחזור לעניין התרגום – בתחילת הספר, המתרגמת הוסיפה כמה הערות שחשבתי שיעזרו לי להבין את העלילה. בדרך כלל, זה נחמד, אבל.... אה, אפעס. ממש אופס גדול – אחד מהמשפטים שהיא הוסיפה בהערות היה לגמרי ספוילר לטוויסט הגדול של הספר השני. לעין בלתי מזוינת, המשפט הזה תמים ולא אומר כלום, אבל מי שקרא את שני הספרים יכול להבין מה הכוונה אחרי שהוא סיים לקרוא. וגם, הברגסט מופיע רק סצינה אחת בספר הראשון. הבאנשי הוזכרו בקושי. ו..... היה בהחלט מספיק הסבר על ממלכת האנסילי והסילי שהספרים עוסקים בהם.

וזהו, אם את הספר הראשון בלעתי מהר מאוד, את הספר השני גררתי כמעט 5 ימים. זה אומר הכול.

לסיכום, ספר פנטזיה טוב לא זקוק להערות המתרגמת (ואם כן, אז שימו בכוכבית.) והוא לא זקוק לסצינות מין. הוא גם לא זקוק למשולשי ברמודה. הוא גם לא זקוק לטוויסטים על גבי טוויסטים רק כדי להגיד "הנה, עשינו את זה!".

אגב, שתדעו לכם, הכריכות של הספרים הם אותם הכריכות גם באנגלית.

אזהרת מסע ותוכן רגיש:

חטיפה, זנות, עבדות, מלחמה, קללות, סמים, אלכוהול, דמות להט"בית באזכור קל, רמיזות מיניות, כמעט סצינה מינית שלא מתממשת, דיבורים על סקס, סקס מחוץ למסך, סקס פיד טו בלאק, נגיעות מיניות, החפצה מינית. וזה הכול בערך.