נחמיה

אתחיל מהטוב,

ספר בעל יידשקייט ''כבד'', הומור ועד סלנגים שממליכים את היידשקייט בראש חוצות.

אני די נהנתי מכך אף שהרגיש פה ושם מאולץ.

הכתיבה לא זורמת דיו אך יש בה חן.

אכן צללתי עמוק לתודעתו של נחמיה, וחשתי בתחושתיו ורגשותיו.

אך לקראת הסוף הספר די נתקע עד לסיום העלילה. בסופו של דבר מדובר בסיום נחמד ואף מפתיע אבל לא הרגשתי שזה מגיע לשיא.

לאוהבי היסטוריה עם ניחוח יהודי חזק ממליץ בחום, האווירה של המאה השבע עשרה ברחובות יהדות מזרח אירופה והלאה מעוברת שם בצורה נפלאה והסיפורים והדמויות ההיסטוריות שהסופר שוזר לתוכה בצורה מופתית ראוים לשבח.

אם אזקק את זה נראלי ניתן להגיד שהרגשתי קצת בזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם רק בגרסה היהודית ''והכבדה'' יותר.