נטע לא מתה

ספר מרתק. שוררת בו תחושה קסומה של לידה מחדש, גם פיזית וגם נפשית. ממיטתה בארץ הזרה, נטע לומדת מחדש לנוע במרחב וגם מהרהרת, עושה חשבון נפש, בוחנת את היחס של בעלה וחברותיה אליה לפני תאונת המטוס וכיצד תרמה לכך בהתנהגותה. מעין אתחול מחדש לחייה.

מעניין לציין את חוסר האחידות בקצב העלילה, שמותאם למצבה הפיזי של נטע ומוסיף לספר נופך מיוחד. בחציו הראשון ההתקדמות היא איטית יותר (דבר התואם גם את תנועותיו האיטיות של גופה הפצוע והדואב והמרחב המצומצם שלה), ובחציו השני הקצב הולך ומתגבר, בהתאם למצבה הפיזי שאמנם עדיין אינו מדהים (בכל זאת, תאונת מטוס) אבל משתפר ביחס לנקודת ההתחלה.

הדמויות מעניינות, בעלות מעלות ופגמים, כמו בחיים, וגם אין פתרונות קסם. הבעיות מורכבות, וכל משבר (או התרסקות) גורם לנו לבחון אותן מחדש ולהפסיק לטאטא אותן מתחת לשטיח. זוהי הזדמנות לתיקון.