אני למשל הזמנתי אותו מהספרייה, כי הוא היה כביכול מושאל ואז נציגות מטעם סוכנות הארצות החופשיות שמתחזות לספרניות שמרו לי אותו, הכל חייב להיות בשושו, הייתי ממש בת מזל שמצאתי את העותק הסודי הזה.

אגב, אם יש לכם כישרון מולד כמו למשל: להרוס דברים / למעוד / לאחר כל הזמן

אז יכול להיות שאתם גם משושלת סמדרי.

טוב, אני מתארת לעצמי שלא ממש הבנתם למה התכוונתי, אז אתחיל מהתחלה:

אלקטרז סמדרי, בן 13, ילד אומנה שבגלל שהוא כל הזמן הורס דברים הוא נודד בין משפ' ולא נשאר אצל משפ' אחת קבוע, אבל זו לא אשמתו, זה פשוט הכישרון שלו.

הוא גם ממש לא גיבור, הוא שוטה נבזה, אנוכי ופחדן, הוא מעיד את זה על עצמו, אני רק מצטטת.

והנה ציטוט נוסף שמוכיח את זה:

עכשיו כבר בטח מאוחר בלילה, ונשארתם ערים עם הספר הזה כשבעצם מה שהייתם צריכים לעשות זה ללכת לישון. אם אני צודק בהערכתי, אני מברך את נפילתכם במלכודת שלי, העונג הגדול ביותר שסופר יכול לחוות הוא לדעת שהקוראים נשארים ערים עם הספרים שלו עד השעות הקטנות של הלילה. זה מתקשר לעובדת היותם של הסופרים אנשים נוראיים שמתענגים על סבלם של אחרים. אנחנו גם מקבלים עמלות מתעשיית הקפאין.

מה שמגניב, שבאמת קראתי את הפסקה הזו מאוחר בלילה וגם הייתי דיי עייפה, אז זה בכלל מצחיק. אבל זה יתאים ל90% מהקוראים כי זה קורה בעמ' 211, שזה ממש ממש בסוף, אז זה לא חוכמה.

טוב, נחזור לעלילה:

ביום הולדתו ה-13 הוא מקבל שקית חול במתנה ומרגע זה חייו מקבלים תפנית מוזרה מאוד.

הכל התחיל בזה שכת ספרני הרשע גנבו ממנו את החול כדי להשתלט על העולם, אלקטרז מעולם לא שמע על כת ספרני הרשע אבל הוא עוד יגלה שכל חייו הוא חי בצילם.

הוא חייב לעצור בעדם, הוא יוצא לקרב כשנשקו היחיד הם משקפיו וכשרונו להרס. כמובן לא לבד, יש עוד סמדרים עם כשרונות מוזרים אחרים.

יש גם את הקוראים, ידעתם שאנחנו בעצם נקראים ההאשלנדרים או בשם הרשמי: תושבי לייברריה?

אז יש אותנו, שהספר נכתב בשבילנו כפנטזיה למרות שכמו שכתבתי זו ביוגרפיה בכלל ויש את הממלכות החופשיות שאצלם זה כתוב כביוגרפיה.

מבחינה טכנית:

סגנון הכתיבה לא יתאים לכל אחד כי יש כל הזמן הערות של אלקטרז (שהוא בעצם הסופר) שנדחפות בתוך העלילה, צריך להתרגל לזה.

הנה עוד דוג' משעשעת במיוחד:

ויש להניח שגם אתם האשלנדרים, חושבים כמוני בדיוק. אתם אומרים לעצמכם, "הסיפור הזה שרוף אצלי. הוא הידרדר לכדי שטות גמורה. והיות שרק שוטים נהנים משטויות, אני הולך לקרוא ספר על ילד שאמא שלו הורגת לו את הכלב. פעמיים.

(עמ' 105)

שורה תחתונה: ספר מגניב וחמוד מאוד!!

בזמן כתיבת הסקירה המקורית חשבתי שהוא לא שווה קריאה חוזרת, אבל אני חוזרת בי, קניתי מאז את הכריכה החדשה וגם את השני והשלישי ובהחלט אקרא אותו שוב לפני שאקרא את הבאים, כי הוא כתוב ממש טוב והוא מגניב!! וכמו שכבר כתבו לי בקבוצה המלצות אמיתיות על ספרים בפייס, הוא שונה מאוד משאר הספרים של סנדרסון, אז אני שמחה שהתחלתי דווקא איתו, ככה לאט לאט אכנס לעולם הסנדרסוני.