האור האחרון- להבת הנצח

"הליכה עם חבר בחושך עדיפה על הליכה לבד באור" – הלן קלר

העלילה עוקבת אחרי ביאטריס (בי) שחיה חיים ללא דאגות בכפר קטן ושקט עם סבה החזיר ונים החתולה הקטנה. בי נשלחת לאסוף דברים עבור מתכון שביקש הסבא להכין – ואז עקבותיו של הסבא נעלמים. עם רמז קלוש ועם עזרתו של קד, צפרדע מוזר שנקלע באמצע הדרך – אין לבי ברירה אלא ללכת בעקבות מה שיש לה. בדרך היא תתעמת עם דברים, ותגלה מקומות מופלאים.

וכיאה לספר ראשון בסדרה – הספר גם נגמר בקליפ האנגר. ברצינות, מה נסגר. אני שונא את זה וזה מעצבן שזה קורה! אוף. אז דבר ראשון – הספר אולי מאויר בצורה ילדותית אבל התכנים שם ממש לא ילדותיים. כבר מן ההתחלה ברור שדמותה של בי סובלת מחרדות וזו הזדמנות טובה בעיניי להעביר לילדים את תחושת החרדות בצורה כל כך פשוטה ויפה. כמובן שעל ההורים מוטלת המלאכה לתווך את הנושא הזה.

מבחינת אלימות – שום דבר גרפי, אבל יש קרבות וכ'ו.

מבחינת בניית דמויות – אנחנו מכירים ממש לעומק את הסיפור של קד אבל ברור לי שהסיפור של בי עוד לא התגלה בשלמותו וברור לי שהסיפור לא נגמר פה. אבל הדמות של בי מורכבת מאוד ומאוד מעניינת. היה לי מאוד קשה בהתחלה להזדהות איתה אבל בסופו של דבר הזדהיתי בזכות משהו קטן שקד אומר. בזכות זה, הדמות שלה הופכת למעניינת ועמוקה יותר.

"ספרים הם דבר נהדרים אבל אין כמו הדבר האמיתי" (ע' 62)

את הציטוט הנחמד הזה אמר קד – ובדף הבא הוא מקבל את עונשו המתוק – מר. חביבי, לא מתעסקים עם ספרים, אדוני. פשוט לא.

ועוד ממש לא – לא גונבים לסופי את להבת הנצח. פשוט לא.

האיורים והעלילה מדהימים והיה פשוט כיף להיאבד לתוך העלילה למשך שעה וקצת.