נקודת ההתנתקות

על הספר

ריד והאטי הן צמד חמד וה-חברות הכי טובות כבר שנים, עוד מאז תקופת חטיבת הביניים בה יד הגורל הפגישה ביניהן. את שתיהן אנחנו פוגשים בתקופה מרגשת במיוחד: רגע לפני השנה האחרונה שלהן בתיכון כשמיניסטיות. אמנם השתיים בלתי נפרדות אבל בכל קיץ האטי ומשפחתה יוצאים לחופשה באי פרטי וריד נשארת לבדה במשך כמה שבועות, וגם הקיץ הזה לא היה אמור להיות שונה.

עד שפתאום הוא כן משתנה. כי ריד מקבלת הודעה שהאטי מתה כתוצאה מהתאבדות. ריד ההרוסה לא מסוגלת לקבל את האמת ומכאן אנחנו יוצאים למסע בו היא מתמודדת עם החיים שאחרי.

מה חשבתי במהלך הקריאה

טוב, וואו. איזה ספר מיוחד. עוצר נשימה ומרסק, אבל יחד עם זאת גם אופטימי, גם אם לא כפי שאנחנו רגילים לחשוב בדרך כלל. מדובר בספר נוער בוגר שמתעסק באבל, אובדן וטראומה ולמרות שבתקופה האחרונה לא תמיד קל לי עם תכנים מורכבים החלטתי לקרוא אותו. הוא היה קשה, אבל גם מדהים ולכן אני שמח שכן קראתי אותו בסופו של דבר.

הספר נע על שני צירי זמן, הוא מתחיל מההווה בו ריד מקבלת את הבשורה המחרידה, ואז נע הלוך ושוב בין העבר להווה. בפרקי העבר אנחנו מכירים לעומק את שתי החברות כמו גם את איכות הקשר עצמו, בעוד שבפרקי ההווה אנחנו מלווים את ריד כשהיא מתמודדת (או שלא) עם האובדן. בהמשך הספר העלילה מסופרת רק על ציר זמן העבר (חודש לפני) ובסופו של דבר קו העלילה נשאר על ציר ההווה. המעברים יכולים לבלבל קצת בהתחלה אבל אני חושב שהאימפקט הרגשי משמעותי בהרבה דווקא בזכות הבחירה לכתוב גם על הלפני ולא רק על האחרי.

חשוב לי להדגיש, זה שיש התמקדות גם בחיים שלפני האסון לא אומר שהספר מתמקד בתחושות הקשות של המעשה עצמו, אלא מעניק לנו הצצה לחיים כביכול "נורמליים". זה חלק מהדרך שבה הסופרת מעניקה חיים לאבל ולאובדן, הספר כתוב כל כך יפה, רגיש, עדין ואמיתי ולא מנסה להציג את הכאב באור כזה או אחר, אלא פשוט נותן לו להיות. עם כל המשתמע מכך - זה מתבטא בכל התהליך שריד עוברת, גם מול שאר הדמויות.

ואם כבר דמויות, אני חושב שנעשתה עבודה מדהימה בכתיבה שלהן, הדינמיקה העדינה שקיימת בין ריד והאטי, או חברים נוספים ואפילו בין ריד למשפחתה היא משהו שבולט מאוד בספר. צריך הרבה כישרון כדי לכתוב דיאלוגים עם עומק ומורכבות כשכל הסיפור חייב להתבסס אך ורק על קשרים וחוויות והמחברת עשתה זאת לא פחות מנהדר - בנימה זו אני אציין שהופתעתי מאוד שמדובר בספר ביכורים. זה לא הורגש בכלל ועד שלא בדקתי לא האמנתי שזה המקרה, מה שהרשים אותי ממש.

לדעתי הדבר שהכי נגע בי במהלך הקריאה זה עד כמה ההתייחסות לאובדן וטראומה בסיפור היא בריאה. מעבר למה שכבר ציינתי במהלך הסקירה, גם בסוף הקריאה נשארתי עם תחושה שאין איזשהו סוף טוב או שמח, כי אלו החיים. יש השלמה, אם אפשר לקרוא לה כך. השלמה וקבלה שדברים קרו וכל יום הוא התמודדות, לטוב ולרע. קשה לי להסביר כמה הספר נגע בי וריגש אותי, כשסיימתי את הקריאה מצאתי את עצמי בוכה אחריו ובאמת שהלוואי והוא יגיע לכל אלו שזקוקים לו, כי בעיניי הוא שונה בנוף ויש בו משהו מרפא.

לסיכום

בכנות, אני לא חושב שבאמת אפשר לתאר את החוויה הרגשית בספר, כי כל אחד ואחת יחוו אותו אחרת. אני כן אגיד שהוא היה לי מדהים, גם אם מורכב ומרסק, אבל הוא כל כך מיוחד שזה היה שווה את זה. נקודת ההתנתקות יישאר איתי עוד הרבה זמן, אני בטוח. יש בו את האיכות של ספרים מלאי עומק ורגישות שקשה למצוא ובמיוחד בספרות נוער, כן ירבו.

מתאים לנוער בוגר ומעלה.

טריגרים ותכנים רגישים

התאבדות, התמודדות עם אובדן ואבל, הטרדה מינית.

מיניות - נשיקות ומזמוזים, סצנות יחסים שנעות בין לא מפורטות לקצת מפורטות. באופן כללי אלו דמויות בגיל תיכון אז יש לא מעט התעסקות במיניות ורומנטיקה, למרות שזה לא עיקר הספר.

392 עמודים | תרגום: חמוטל ילין | יולי 2026

תודה שקראתם:)