יומניה הלא נבחרים של אמה ליון 1

על הספרים

תכירו את אמה מ' ליון, צעירה חדת לשון ומחשבה שחוזרת ללונדון אחרי כמה שנות לימודים בפנימייה רחוקה. אמה לא מצפה לקבלת פנים חמה במיוחד, שהרי למרות שהיא חוזרת לבית לפיס לזולי - מבנה שקיבלה בירושה ושייך לה כחוק, מתגורר בו לא אחר מדודנה ארצ'יבלד. אותו דודן עז פנים מתחמק ללא הרף מתשלום הקצבה שאותה היא אמורה לקבל ומתייחס בזלזול ובביטול לכל מה שקשור לירושה. וכך, אמה מוצאת את עצמה ללא גב כלכלי או חסכונות והיא תצטרך להתמודד עם כל הקשיים הכרוכים בעוני בכל האמצעים העומדים ברשותה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

יש לי וידוי, בדרך כלל אני קצת פחות מתחבר לז'אנר הרומנים ההיסטוריים. אבל משהו ביומניה של אמה מ' ליון קרץ לי מהרגע הראשון ואני כל כך שמח שהתחושה שלי לגביהם הייתה נכונה כי מדובר בלהיט! במקור אלו ספרים שיצאו בהוצאה עצמאית ובשלב מסוים נמכרו להוצאות מסורתיות עקב ההצלחה האדירה של הסדרה, איכשהו אני לא מופתע.

העלילה בנויה בצורה מעניינת למדי - אנחנו חווים אותה דרך עיניה של אמה כמספרת ראשית, אבל האירועים מסופרים ביומנים שבהם היא מתעדת את קורותיה ביומיום. בראוור יצרה סגנון נהדר שבו מצד אחד הסיפור מרגיש אמין וקוהרנטי ומצד שני גם מצליח להיות מתומצת בלי לסבול ממחסור בעלילה.

מה שבעיקר בולט בספרים זו הקלילות שבהם, אמנם לא תמצאו פה עלילה מורכבת או התפתחות דמויות יוצאת דופן, אבל בראוור לא מכוונת לשם. נהניתי ברמות מסגנון הכתיבה והקצב למרות שבדרך כלל ההעדפה שלי היא לסיפור מורכב יותר.

הדמויות צבעוניות מאוד, על סף הקריקטורה מדי פעם, משהו משמעותי שתורם לאווירה הכיפית והקלילה של הספר. בראשן כמובן עומדת אמה, שכל דיאלוג שלה (או תיעוד ביומן, נכון יותר לומר) הוא יהלום. צחקתי לא מעט מחילופי דברים שונים והתמוגגתי מהעוקצנות וההומור היבש. אני אדגיש שוב שלא מדובר בדמויות עמוקות, להיפך. הן די שטוחות וקצת סטריאוטיפיות אבל זו בחירה שכל כך מתאימה לספרים, ככה שאין לי תלונות.

הכרך הראשון נוטה יותר לכיוון האקספוזיציה. הוא עדיין סיפור שאפשר לקרוא בפני עצמו אבל העושר האמיתי מתגלה ככל שמתקדמים בקריאה. אני חושב שאחד הדברים שהרשימו אותי זו העובדה שכמעט ולא הרגשתי שהסביבה בה הסיפור מתרחש מצומצמת לכמה רחובות בלונדון. בראוור עשתה עבודה נפלאה מהבחינה הזו.

בגדול מדובר ברומנים היסטוריים כמו שכבר הזכרתי, אבל אם לא תקופת הזמן שבה העלילה מתרחשת (1883), הייתי מחשיב אותם כקומדיה - והוא עדיין כזה. אמנם אין באמת קו עלילה רומנטי מובהק בשני הכרכים הראשונים אבל די ברור שגם בגזרה הזו יהיה לאמה לא מעט לספר לנו. בכלל, לקרוא על הגברים בחייה של העלמה ליון יהיה משעשע מאוד, אני בטוח. בוודאי כשכבר יש הצצות כאלה ואחרות למערכות היחסים שלה עם הגברים בסביבתה.

השפה גבוהה יחסית כיאה לתקופת הזמן ושאפו ללי עברון על תרגום נהדר שמצליח להעביר את רוח התקופה מצד אחד ועדיין לא להיות ארכאי. היו קטעים שפשוט התמוגגתי מהם וגם לתרגום טוב צריך לפרגן.

לסיכום

באתי עם ציפיות גבוהות אחרי מה ששמעתי על הספרים והם חד משמעית ענו עליהן. אמה היא גיבורה שנונה, נועזת וחצופה שבצורה לא מפתיעה גרמה לי להתמכר להרפתקאותיה ואני לגמרי מתכוון להמשיך לבאים בסדרה. הם מתאימים מאוד לחובבי רומנים היסטוריים, קומדיות וסיפורים עם אופי קצבי ושונה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, יש אזכורים של הצלפות כענישה, וגבר ששולח ידיים.

בעיקרון אלו ספרים שיכולים להתאים אפילו לנוער, לפחות בכרכים הנוכחיים. בגלל שמדובר בתקופה שמרנית במיוחד אין גם יותר מדי מבחינת מיניות.

150 + 204 עמודים | תרגום: לי עברון | נובמבר 2026

תודה שקראתם:)