נתראה אתמול

על הספר

בארט בלום מתחילה את היום הראשון באוניברסיטה מלאת תקווה ורצון להשתנות ממי שהייתה בתיכון, והאמת שדווקא היום לא מתקדם זוהר במיוחד: בארט מגלה שהנמסיס שלה מהתיכון שובצה איתה באותו חדר, בחור בשם מיילס אוקומוטו שלומד איתה בשיעור פיזיקה משפיל אותה, היא לא מצליחה להעביר רושם טוב בראיון לעיתון המערכת, וכקינוח אומלל היא גורמת לאסון שהורס מסיבה.

אז, מה עוד ניתן לעשות חוץ מללכת לישון ולפחות לסיים את היום? לא הרבה. רק שבארט מגלה שהיא קמה שוב ושוב לאותו היום - ה21 בספטמבר, אותה תדהמה על פני השותפה החדשה, אותה שיחה מאמה ובת הזוג שלה, אותה תקרית משפילה וכן הלאה. בארט מגלה שגם מיילס היהיר והמרגיז תקוע באותה לולאת זמן, ואחרי משבר קצר היא מבינה שאין לה הרבה ברירות חוץ מלשתף פעולה ולצאת מהתסבוכת.

מה חשבתי במהלך הקריאה

טוב, איזה ספר מצוין! היו לי ציפיות די גבוהות ממנו והוא ממש עמד בהן בכבוד.

מדובר בספר נוער בוגר (או יותר נכון YA) שמשלב רומנטיקה ואלמנט מדע בדיוני של מסע בזמן/לולאת זמן.

אנחנו לא מבזבזים זמן ומיד אחרי היכרות ראשונית עם בארט ומעבר על היום הראשון הספר מציג את עניין הלולאה, וזו בחירה מוצלחת כי גם ככה לאורך הספר אנחנו רואים וריאציות שונות של היום ולומדים להכיר את בארט לעומק, גם אם הרושם הראשוני הוא שמדובר בדמות צינית שלא לוקחת כמעט שום דבר ברצינות חוץ מכמה מטרות ספציפיות במיוחד שחשוב לה לממש כבר בתחילת הפרק החדש בחייה.

אהבתי את הכתיבה ממש. בלי קשר לעובדה שהספר היה סוחף מאוד, יש בו גם חשיבה לעומק ברוב האסקפטים כמו לדוגמא אירוע שבארט נחושה שיתקיים אבל הוא אמור להתרחש רק ב22 בספטמבר, מה שנותן לה תמריץ לצאת מהלולאה חוץ מהסיבות המובנות מאליהן, או אם ניקח את מיילס כדוגמא שעל פניו פשוט מוצג כדמות הפוכה מבארט, אבל לאט לאט נפתח לנו כדמות ובסופו של דבר אנחנו מגלים את הקונפליקטים שלו.

אני אדבר על הדמויות גם כי כבר התחלתי להזכיר את העניין אבל גם כי בכל זאת בהתחשב במהות הספר עליהן הפוקוס נמצא - לגבי דמויות המשנה: הן לא ממש מפורטות ועמוקות אלא יותר נמצאות בשביל לקדם את העלילה וכמעט לא מתמקדים עליהן. אבל לעומת זאת בארט ומיילס פשוט נהדרים, שניהם כתובים נפלא ובצורה אמינה. בארט צינית ושנונה, או לפחות כך היא מוצגת בהתחלה, לפעמים זה מתאים יותר ולפעמים פחות אבל זו רק השכבה הראשונה שמוצגת לנו והיא לא האישיות שמתחת לכל ההגנות שבארט בנתה לעצמה, מיילס לעומת זאת עצור, מחושב, וקפדן, או בקיצור ההיפך הגמור מבארט, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה - הרומנטיקה והטרופ.

זה אמנם לא ספר שמוגדר כרומנטי אבל יש בו חלק חשוב של רומנטיקה, הטרופ הוא כמובן שונאים לאוהבים אם כי ה"עוקץ" של הטרופ נעלם די מהר ומערכת היחסים הופכת להיות משהו מקסים וחמוד, היו פה ושם קטעים שהרגשתי קצת חוסר עקביות בהתנהגות של בארט ומיילס במערכת היחסים לעומת איך שהם מדברים על הנושא אבל לא ברמה של להתייחס לקשר כמשהו מביך או מוזר.

שנדבר על האלמנט המד"בי? אני מודה שנהניתי מאוד ממנו בעיקר בגלל הביצוע, אבל אני אפריד בין ההתייחסות של הקונספט עצמו להתנהגות של הדמויות, כי בכל הנוגע להשפעה על העלילה ההתנהגות הרגישה לי אמינה, ונעה בסקאלה ההגיונית של רגשות לנוכח המצב, וכן, יש יותר מכמה סיטואציות נהדרות שבארט/מיילס או שניהם יחד פשוט מנצלים את המצב מה שמוביל לסצנות לא פחות מנפלאות. מבחינת הלולאה עצמה - סולומון פתרה את עניין המסע בזמן לא רע, ואני אתן לכם לקרוא ולהבין לבד, אבל! לא ברור למה מלכתחילה האירוע התרחש + פרט שהוא ספוילר, זה בהחלט משהו שתהיתי לגביו. ואם הייתי צריך לתרץ לעצמי, ובכן, זה חור.. אבל כאמור, בכל זאת אהבתי את הרעיון והביצוע.

טריגרים ותכנים רגישים

נשיקות ומזמוזים, סצנת יחסים די מפורטת, בדיחות גסות ואזכורים מיניים, אזכור לחוויה מינית לא בריאה - ובעקבות זה הטרדה ובריונות, סמים (התמכרות), תאונה, קצת קללות.

לסיכום

אז נתראה אתמול, ספר YA משובח שממש סחף אותי ומצליח להישאר מעניין למרות שהרעיון הבסיסי כבר יחסית מוכר, מומלץ לגילאי סוף תיכון ומעלה (לפי התכנים הרגישים שמפורטים) וכמובן למבוגרים חובבי הז'אנר - ספר התבגרות עם מערכת יחסים מתוקה ויותר מקורטוב של מדע בדיוני.

תודה שקראתם:)