סבתא בורחת מהבית

חשבתי ש"סבתא בורחת מהבית", שכתבה מאירה ברנע-גולדברג, יהיה על סבתא מופרעת כזאת, קצת כמו הזקן בן המאה, אבל ממש לא.

זה ספר על משפחה, על יחסים בין אחים ובין סבתא, ועל החיים שלנו, בעצם.

סבתא לאה כבר די מבוגרת ונעשה אפילו מסוכן להשאיר אותה להתנהל לבדה בעולם ובבית, אבל היא ממש לא רוצה לעבור לדיור מוגן. הבת היחידה שלה, שאמורה הייתה לטפל בה, נפטרה שלוש שנים קודם, והותירה את שלושת ילדיה עם ה"ירושה". בדרך כלל תמרה, שהיא לא הבכורה אבל היא ה"בת", לקחה אחריות על ניהול הטיפול בסבתא, אבל היא נסעה לשבוע לחו"ל והפקידה את נתי, התאום שלה, הרווק לטפל בהכול. ואוי כמה שזה השתבש...

בספר אנחנו קוראים על מערכת היחסים בין האחים, על הדמויות שמונעות מאינטרסים ועל אלה שפועלות מאחריות משפחתית, על התחשבנויות מהעבר, ועל רצונות לעתיד. וגם סגירת חשבונות משפחתיים, אפילו בקטע טוב. לא מגלה כדי לא לקלקל, וממש ממליצה לכם לקרוא לבד.

אהבתי לקרוא את האמת הלא מתייפייפת של העול הכרוך בטיפול בזולת, ואהבתי את הכנות של סבתא לאה, ומאוד אהבתי לקרוא את הכול עטוף בחמלה אנושית ולא בציניות או ביקורת דוקרת. כן, משפחה זה קשה, וזה קרוב מידי, אבל זה מי שיש לנו, מי שמילא את החיים שלנו בתוכן מאז הילדות, ולמרות כל מה שאנחנו חושבים על מה שעשו או לא עשו לנו, אני מאמינה שלרוב, זה נעשה באהבה, וכדאי לנו לפתוח א העיניים לכך.

תודה, מאירה, שהחיית לי מעט מהבית של סבא וסבתא שלי בבני ברק, שכבר מעל עשרים שנה איננו, שהחזרת לחיים את הדור הזה, שהיה מאוד נוכח בילדותי וכבר לא. ותודה שהזכרת שעדיף לדבר ולא לתחזק מריבות מפעם.