סבתא בורחת מהבית

סבתא בורחת מהבית מאת מאירה ברנע גולדברג

מי שמכיר אותי או קרא את הספרים שלי יודע שיש לי חולשה לסבתות. אני מכורה לסבתות. המילה סבתא היא בעיני עולם ומלואו. יש לי גם חולשה למאירה. היא מדהימה בעיני. היא הראתה לנו איך אפשר לכתוב ולהפוך את זה לאימפריה וזאת מבלי להפסיק להיות בת חווה נדיבה ואכפתית.

בקיצור, לא הייתי צריכה יותר מדי שכנועים כדי לרכוש את ספרה החדש למבוגרים: ״סבתא בורחת מהבית״. מאירה כותבת אנושי, מצחיק ומהלב. היא מדברת בשפה של בני אדם ולבני אדם, מה שהופך את הקריאה לנוחה כמו שיחה. גם הדמויות שהיא בונה אמיתיות, מורכבות ומלאות פגמים. אני חושבת שהן נפלאות. החל מהרגע הראשון בו לא סבלתי את רובן וכלה במסע שחלקן עשו במהלך הספר. ואנסה בלי קלקלן- הדמות השנואה עלי הכמירה את ליבי וזה כבר מסע ספרותי מעולה.

על מה הספר הזה?

קצת קשה להאמין שיש מישהו שעוד צריך תזכורת, אבל בבקשה. סבתא לאה בת 98 ולה שלושה נכדים. עידן איש העסקים המוצלח ומלא חשיבות עצמית הנשוי לאקסית של אח שלו המפסידן (אקסית בלתי. ממש בלתי.), תמרה הגדולה מבין שני תאומים, אחראית ומנהלת רווחתה של הסבתא, המורה, הקורבן, הגרושה והשטיח שכולם מנגבים עליו את הרגליים שלהם. נתי, החלק התאום שלא מרגיש תאום אלא אח קטן וסטלן שלא ניתן לסמוך עליו. הנכדים מנסים לטפל בסבתא לאה, אבל היא לא אחת שמתעסקים איתה. היא אישה חזקה, אם כי קצת מבולבלת לפעמים, שלא אוהבת זרים ושנוגעים לה ושמשנים לה. היא מתקנת את העברית של כולם (הקטע עם המוכר במכולת היה משובח) ויוצאת במסע למצוא אוצר.

האוצר העיקרי בספר בעיני הוא ייצוג מערכת היחסים של ספתא לאה והעובדת הזרה כריסטין. גם כאן מאירה פורצת דרך ומעניקה במה משמעותית לעובדת הזרה, למחשבותיה, פחדיה ומאוויה. ריי בנה המקסים הוא דמות נפלאה בפני עצמו. סבתא לאה היא לא אישה נוחה. היא קשה וכעסנית ולא עושה לכריסטין חיים קלים. החמלה, העקשנות והמקצועיות של האישה השקטה הזאת מרגשים מאוד וכמה חשוב הייצוג של אותן נשים הנפוצות ברחבי החברה הישראלית ושקופות עד כה. השביעי באוקטובר ושלל המלחמות האירו זרקור על אותם עובדים ועובדות זרים ועל הנאמנות שלהם לקשישים בהם טיפלו וייצוג ספרותי זה הוא עוד אמירת תודה.

מדובר בספר שמנסה להצחיק אותנו אבל גם לעורר מחשבה ומודעות הן למקום הקשיש במשפחה, האחריות של שאר הפרטים במשפחה ומאבקי הכוחות והאגו שאי אפשר להימנע מהם. הוא מצליח לרגש ולהוביל חלק מהדמיות דרך משמעותית, לחשוף סודות מהעבר ולהבין דברים מנקודת מבט אחרת. דווקא בשל המקוריות הרבה של הספר והדמויות השונות קצת פחות אהבתי שני מקומות בסיפור שהרגישו כמו חלק מתבנית של סיפור מסע עם גיבור זקן/מוגבל/חולה. אבל איזו מתוקה כריסטין? אוף. אני בעד ספר המשך בו היא מככבת (וריי כמובן).  

דבר אחר שעלה בדעתי בזמן הקריאה הוא שאלת המציאות והדמיון. הרבה מספריה למבוגרים עוסקים בחוויות שהסופרת עצמה עברה והעובדה שהיא עצמה אושיית מרשתת ומספרת על סבתה והמסע שלהן, התערבו לי בחוויית הקריאה כאחרונת הרכלניות. זו הייתה לי תחושה חדשה ומשונה אבל לחלוטין לא הרסה את ההנאה בקריאתו.