אנחנו הגעגוע לעתיד

אנחנו הגעגוע לעתיד/ איריס הרדן

קינמון, 246 עמודים

** התקבל לסקירה**

בקצרצרה על הספר:

 יסמין מחפשת אהבה מחפשת חיבור מחפשת את עצמה, היא מחפשת את עצמה בקהילה רוחנית בגרמניה היא מחפשת את עצמה במשפחה שלה, האם יש בה מספיק להכות שורש? 

מה חשבתי על הספר:

הספר הזה לא עבר לי בגרון בקלות ולא כי הספר לא רגיש או לא כתוב הייטב

פשוט כי הוא נוגע בעצב חשוף ככה בלי הקדמות בלי הכנה אבל גם בלי יומרות 

הוא נוגע בישראליות שלנו בחיבור שלנו לעם לאדמה ולארץ ,בטראומה הקולקטיבית של השואה

הספר הזה הוא מסע של חיפוש ושורשים אבל הוא גם מציב בקשה לעצור רגע לראות מעבר ולנסות להקשיב למעגלי ההשפעה שנוצרו בצד השני 

למחיר של האשמה ושל הבושה 

היה לי קשה להתחבר ליסמין וכעסתי על הבחירה שלה בנדב ולפעמים קצת לא ברור מי מדבר את הפרק, אבל ככול שהספר מתקדם ורגשות ומניעים מתבהרים קל יותר להזכר שאחרי הכול הדמיות הם תסריטים אנושיים 

המקטעי קישור בהתנהגות הצמחים היו מיותרים לי במבנה הספר.

אני חושבת שבשורה תחתונה כולנו מתגעגעים לעתיד לציור שליו שאולי ,אולי יכול להתחיל היום?