משחק ידידות (דואט בלו חלק ראשון)

טריגרים: זה ספר גאה על זוג גברים הומוסקסואלים ויש בו תכנים מיניים בוטים. זה בעצמו אומר הרבה על זה.

חלק מדואלוגיה של שני ספרים. הספר השני הוא משחק חוץ.

בואו נתחיל מהסוף – זה ספר שטוח. כמה שטוח? העומק היחיד שיש בו זה עומק הבקבוק שמגיע לעמקים חדשים של שפל. וכשאני מתייחס לבקבוק אני מתכוון לזה שזה ספר רומנטיקה גאה. וככזה – העיסוק בסקס הוא חלק לא מבוטל מהז'אנר הזה. ים המלח הרבה יותר אטרקטיבי מזה.

נחזור להתחלה – קלי קאנון (כן, זה ממש מזכיר לי את הקאנונים שמהם יורים כדורים לעבר ספינת פיראטים מרושעת. אז קחו את זה במטאפורה הזו גם כן.) הוא פרופסור למשהו שמלמד משהו על פיזיקה משהו שממש לא מעניין אותי. יש לו עמית שמשמש גם כחבר שמלמד ספרות אנגלית. ו..... זהו. בתחילת הספר הוא גם חושש לזהות המינית שלו אבל ההורים שלו ואחותו מפתיעים אותו בידיעה הפשוטה שהם יודעים כבר ולא אכפת להם. אז אם כך – גם לי לא אכפת. יש לו חבר ילדות עוד מזמן מזמן שקוראים לו בלו ובגלל שלא אכפת לי אני לא זוכר איך קוראים לו בשמו המלא האמיתי. אם כך, קלי ובלו הם חברים טובים ממש שחוששים לחצות את קו החברים ולעבור לצד הרומנטי. בקבוק צר או עבה, זה לא שאלת הספר הזה.

שאלת הספר הזה הוא – איך, ולמען השם, סילביה הרמון הצליחה למלא ספר בשום דבר ולעטוף את זה ברומנטיקה רומנטית ובדרמה זולה של משחקי פוטבול שגורמת לכל המעטפה הזו להישמע ריקה יותר ממה שהיא.

פעם בישלתם דג מאודה בנייר אלומניום ודאגתם לחורר חורים כדי שהאיוד לא ינפח את הדג שכבר ממילא מת לו? אז נדמה לי שהסופרת עשתה טכניקה דומה – מילאה את הספר בדמויות שנעלמות די מהר (אחותו של קלי מקבלת שתי סצינות ואחר כך נעלמת לשארית הספר.), תיאורים סקסיסטיים של בלו על כך שהוא מוכן לשכב עם נשים (וזה בניסוח עדין) מהר\ אבל ברגע האמת הבקבוק נשבר, שורות ארוכים על גבי שורות ארוכות של חששות מצד שני הגיבורים החביבים שלנו שבעצם הם שום דבר, והדג שהסופרת ניסתה לאדות בספר הזה – מת פעמיים.

ציפיתי לספר קליל וחביב, קיבלתי ספר מלא חורים ומוות דיגיטלי של עצמו. אני לא חושב שאגיע לספר השני, אם בכלל, למרות שרכשתי אותו. ומשהו שכבר שפכתי את נשמתי עליו בקבוצה סגורה – הספר הזה מתאר ניסיון די מוצלח של בלו, המגלה צדדים ביסקסואליים בעצמו, וידע די רחב שלו בנושא המיניות כך שהוא ידע איך להתנהל בעת ניהול מלחמת הבקבוקים, ובעצם גרם לי לחשוב שזה כל כך קל לקיים יחסי אישות כשאתה בתול שלא מבין דבר בצד הגברי. עם נשים זה קל, אז עם גברים זה קל עוד יותר, לא? וכשאני אומר את זה, אני אומר שהספר הזה לגמרי עושה מחיקה ביסית (ביסקסואלית) ובעצם אומר – או שאתה הומוסקסואל או שאתה ביסקסואל. אומנם בלו מגדיר את עצמו כביסקסואלי, אבל הספר הזה לא הגדיר את עצמו מה הוא בדיוק. כאמור – הדג מת, אין צורך להרגו שוב.

רק רציתי רומנטיקה חמודה וקיבלתי דמויות ריקות מתוכן, עלילה מעופשת, דמויות משנה שבאות והולכות, וסקס אקרוביטי של גבר סטרייט שפתאום יודע איך לעשות סקס עם גבר אחר כשהוא בעצם בתול בתחום. אחלה, לא? ועל העניין פירוט הפוטבול ושאר הקלישאות של המקלחות - אני אפילו לא אדבר.