מספרת הסיפורים האחרונה

מספרת הסיפורים האחרונה - דונה בארבה היגרה

הוצאת הכורסא

"עולם בלי סיפורים הוא עולם אבוד" עמ' 247

כוכב שביט עתיד להתנגש בכדור הארץ. קבוצה של אנשים, ביניהם פטרה ומשפחתה, נבחרו להקים התיישבות אנושית חדשה בכוכב לכת אחר.

נשאבתי אל תוך הסיפור והייתי מרותקת. מרותקת ומבועתת  החזון היה יפה ואופטימי. ליצור עולם חדש, חיים חדשים בכוכב לכת אחר במקום כדור הארץ שהושמד בהתנגשות. ניסיון אצילי להציל את המין האנושי. בפועל פעלו כוחות אחרים עם חזון אחר לגמרי.

פטרה יחד עם אחיה והוריה הם חלק מקבוצת מדענים שקיבלו את הזכות לעלות לחללית שעתידה לנחות בכוכב הלכת סייגן ולהקים בו התיישבות. פטרה חולמת להיות מספרת סיפורים אך כשהם מוכנסים לתאים בחללית בה הם יורדמו למשך מאות שנים היא מגלה שחלומה עתיד לא להתגשם. בחומר הלימודי שנבחר להישתל במוחה יש רק גיאולוגיה ובוטניקה. המקצועות בהם התמחו הוריה. למרות זאת כאשר מקיצים אותה מהתרדמת היא מגלה שהיא היחידה שזוכרת את אשר היה בכדור הארץ, שהסיפורים חיים בתוכה ושהרבה מהאנשים אשר עלו איתה לחללית אינם עוד. הקולקטיב שולט בחללית בציפיה לציות ואחידות. פטרה נחושה להציל את הילדים הנוספים שאיתה ואת הסיפורים שבראשה, שינציחו את כדור הארץ ויעברו הלאה.

"מה שמפחיד זה לאו דווקא מה שהם רוצים, אלא הדרך שבה הם מציעים לעשות את זה" עמ' 25

יש בסיפור הזה הרבה יותר ממדע בדיוני, טכנולוגיות מתקדמות וחזון לעולם ללא מלחמות, מגפות ורעב. יש פה דילמות מוסריות וחברתיות על אחדות ואחידות, על דעות שונות והאפשרות לנהל דיון, על שימור העבר והאפשרות ללמוד ולהבנות ממנו ועוד.

"הן לא אמורות להיות זהות. הן אמורות להשלים אחת את השנייה. כשיש הבדלים, זה רק אומר שהשלם יפה יותר." עמ' 64

קריאה נעימה!