מספרת הסיפורים האחרונה

על מה הספר?

השנה היא 2061. כוכב שביט עומד לפגוע בכדור הארץ ולהשמיד את כל מי שעליו. פטרה בת הכמעט 13, בתם של שני מדענים, שייכת לאחת ממאות המשפחות שנבחרו להצטרף לשלוש החלליות שיברחו מכדור הארץ לכוכב לכת חדש, על מנת להמשיך לקיים את המין האנושי במקום אחר. המשפחות אמורות להכנס לתרדמת בת מאות שנים, בזמן שקבוצת המשגיחים יטפלו בכל מה שצריך בזמן הזה וידאגו להכין את הקרקע עבור המשלחת. אבל כשפטרה מתעוררת, היא מגלה שדברים לא הלכו לפי התכנון. קולקטיב חדש השתלט על החללית, ויש להם אג׳נדה מסוכנת.

מה חשבתי עליו?

וואוו איזה ספר. סיימתי אותו בלב דופק והמון מחשבות.

קודם כל חשוב לי להגיד מראש שזה לא ספר פיל גוד. הייתי אפילו הולכת רחוק ואומרת שהוא קצת 1984 מרוכך לנוער (כמובן עם סוף אחר!). הוא ספר דיסטופי שיש בו אנשים רעים ומציאות מורכבת ומפחידה. יש בו שטיפת מוח, צייתנות חולה, והרג של כל מי שלא הולך בתלם.

אבל הספר עצמו – וואו. באמת וואו. היכולת של הסופרת להעביר את עוצמת החוויות הרגשיות שהגיבורה עוברת היא מדהימה. אמנם יש בספר כמה דמויות משנה, אבל הספר מתרכז באופן ישיר בפטרה וגם כתוב בגוף ראשון מנקודת המבט שלה.

למרות שיש בספר עלילה – לא מדובר בספר פנטזיה-אקשן רגיל וקצבי של גילוי עולם פנטזיה חדש, שיעורי בית ספר קסום או יציאה למסע להביס את הנבל. העלילה הרבה יותר רגועה ואיטית. היא עוברת בין ההווה – פטרה בחללית – לבין זכרונות של פטרה מהעבר, במיוחד סיפורי עם מקסיקניים שסבתא שלה היתה מספרת לה (סיפורי העם הם אלמנט חשוב בעלילה).

אני חושבת שזו אחת הסיבות שהספר שונה בנוף. לא רק העובדה שמדובר בספר מדע בדיוני לנוער – כשרוב הספרים הפופולריים הם ספרי פנטזיה. אלא גם העובדה שהוא לא מנסה להיות עשיר באירועים וטוויסטים, קרבות וקסמים. הספר כולו קורה במסגרת של כמה ימים בודדים. החוזק העיקרי של הספר הוא יותר סביב מה שעובר על פטרה סביב האירועים, מאשר האירועים עצמם.

הספר מעביר באופן מהמם את ההבדל בין אחידות לאחדות. אפשר להיות מאוחדים ולמצוא פתרונות יחד (מה שהממשלות לא עשו כשכל מדינה דאגה לעצמה לפני שהשביט יפגע בכדור הארץ), אבל אחידות מוחקת את הזהות העצמית, המסורות והתרבות, את החשיבה הביקורתית, את העצמיות שלנו, ובעיקר – את ההיסטוריה שלנו, ואת הטעויות שעשינו בעבר שנוכל ללמוד מהם לעתיד.

מומלץ מאד, גם למבוגרים.

לאיזה גיל הספר מתאים?

זו שאלה ממש מורכבת. אין בספר שום דבר מיני כמובן. גם אין בספר תיאורים גרפיים קשים. למשל יש דמות שיוצאת נגד הקולקטיב, מגיעים שומרים ומוציאים אותה מהחדר, ואחרי קצת זמן חוזרים בלעדיה. די ברור מה קרה לה גם בלי להכנס לזוועות. מצד שני – החווייה הרגשית בספר מאד מאד מטלטלת. למשל, בתחילת הספר יש גם את הסצנה בו פטרה ואחיה צריכים להכנס לתאי ההרדמה – ולמרות שבאופן טכני אין שם שום דבר גרפי, החוויה עצמה מפחידה מאד ומזכירה את החרדה לפני כניסה לחדר ניתוח: החלפת הבגדים, שכיבה על מיטה זרה, ההורים שלא יכולים להישאר.

ככל שהקורא יותר בוגר ובשל ועבר יותר חוויות בחייו, הוא יצליח להזדהות רגשית חזק יותר עם הדמות ומה שעובר עליה. ככל שהקורא צעיר יותר, פחות בשל רגשית ועבר בחייו פחות חוויות קשות, היכולת שלו להזדהות לעומק תהיה חלשה יותר – מה שמצד אחד יקל עליו רגשית לקרוא את הספר, אבל מצד שני יתכן שהוא פחות יתחבר לגיבורה ולחוויות שהיא עוברת, וכך גם יהנה פחות.

אני חושבת שמגיל 13-14 ומעלה הספר יתאים די בוודאות (אם כי עדיין אולי יהיו דברים שיעברו קצת מעל הראש). מתחת לזה – ממש תלוי בילד.

וכמובן שהספר מתאים לחלוטין גם לנוער בוגר ומבוגרים.

הוצאת הכורסא | תרגום: דנה אלעזר-הלוי | 295 עמ׳ | נובמבר 2025