שקופיות

הספר משלב, כמו ספרים רבים בז׳אנר, קטעים מהעבר - ארגנטינה של שנות ה70, בזמן הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה, ומשנת 2008 (בה מתרחש הספר).

זמן ההווה מסופר בקולן של שתי גיבורות הספר: אנה - שהייתה ילדה קטנה בזמן הוברחה מארגנטינה, ואמה מוניקה.

אחרי שמוניקה מגלה רמז נסתר בתמונה ישנה של מיגל, בעלה הנעדר, היא ואנה טסות יחד לארגנטינה במטרה לפתור את התעלומה ולנסות ללמוד עוד מה עלה בגורלו של מיגל וחבריו למחתרת.

במהלך הספר אנה ומוניקה עוברות תהליך התפתחות, מתמודדות עם שדים ישנים ומודחקים, בונות מחדש את הקשר ביניהן ופותרות יחד את תעלומת הרמזים שמיגל הותיר אחריו.

הספר מספר סיפור שלא הכרתי, על הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה והמחתרת שפעלה שם בתקופה הזו.

הסופרת נוני קופמן היא ילידת ארגנטינה בעצמה שהוברחה מהמדינה בשיא ימי הדיקטטורה הצבאית וגורלו של אביה הנעדר נותר לא ידוע. הצטערתי שלא הייתה הרחבה נוספת בסוף הספר על מה מתוך הסיפור שקראתי הוא הסיפור האמיתי של הכותבת ומה לא, כי היה ברור שהדברים משולבים.

הסקרנות הזו שלחה אותי לקרוא את הריאיון של נוני קופמן כאן בקבוצה, וזו היתה השלמה מעניינת לספר.

בריאיון קופמן מציינת שהיא רצתה לכתוב ספר שלא יצריך את הקורא לחפש מידע בגוגל כדי להבין את העלילה, והיא בהחלט הצליחה. לא רק בזה שלא צריך לחפש (לא צריך, העלילה בהחלט מובנת גם בלי השלמות נוספות), אלא בזה שהספר גרם לי לרצון לחפש. ורומן היסטורי שגורם לקורא לרצות ללכת ולקרוא עוד על התקופה עושה את העבודה שלו טוב. הקריאה הנוספת בנושא הייתה לא קלה, ואני עדיין מתקשה להבין איך לא הכרתי בכלל את הסיפור, לפחות מהזווית היהודית והישראלית שלו.

הספר עצמו וקולח, התעלומה מעניינת והדמויות מלאות אופי. הדמות של אנה עצבנה אותי בהתחלה, אבל ככל שהספר התקדם למדתי לחבב אותה ולהבין אותה יותר.

ממליצה לכל מי שרוצה לפגוש עוד פיסת היסטוריה פחות מוכרת.