מקרה נורא בהחלט

על הספר

את ד"ר איתן רוז אנחנו פוגשים ערב לפני חזרה מחופשה כפויה לעבודה בבית החולים כראומטולוג מומחה, אחרי תקרית קטלנית למדי. ערב שאיך לומר? הסלים במהירות. ועדיין, עבודה זו עבודה ובעודו מתחיל את יומו הראשון במחלקה הוא נאלץ להתמודד עם מנהל המחלקה הכל כך מעצבן וקטנוני. אבל היי! לא הכל שחור, כי איתן נתקל במשנע חתיך איתו הוא מתחיל פלירטוט זהיר. ובדיוק אז, כשדברים כמעט מתחילים להסתדר (או שלא, תלוי אם תשאלו את איתן) אותו מנהל מחלקה מרגיז מת במפתיע מהתקף לב.

כולם מקבלים את הבשורה בהלם, אך איתן שלנו נחוש בדעתו שלא מדובר במוות טבעי אלא במקרה רצח. וכך, הוא יוצא לחקירה עצמאית למרות שחבריו הקרובים מפקפקים בו, הכל כדי לפתור את התעלומה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

את הספרים של אדם קיי הכרתי לראשונה די במקרה, התארחתי מתישהו אצל קרובי משפחה וכשראיתי עותק של "זה הולך לכאוב" החלטתי לנסות. בפועל נהניתי ממש ומאז אני מעריץ שלו. מפה לשם כששמעתי שעומד לצאת ספר חדש שלו, שהוא גם לא ממואר, היה לי ברור שאני אקרא אותו - ובשורה התחתונה הוא לגמרי ספר של קיי.

זו הייתה חוויה מעניינת לקרוא סגנון כמעט חדש של המחבר. אני אומר כמעט כי בסופו של דבר הדי-אן-איי של קיי מורגש מאוד. הכתיבה שלו מתפרצת בכל אספקט, החל מהדיאלוגים ההומוריסטיים, דרך המושגים הרפואיים הקיימים בשפע וכלה כמובן בדמות של איתן ובסביבה שבה העלילה מתרחשת.

האמת שאני לא בטוח שמותחן זו ההגדרה שהייתי נותן לו, יש בו תעלומה כלשהי אבל בגדול התחושה שלי הייתה שאני קורא קומדיית אסונות שרק מסתבכת בכל רגע. זה מאוד תואם את אופי המחבר לדעתי, אם כי הוא לא בדיוק ספר מתח קלאסי, או אפילו קוזי מיסטרי. אמנם רוב הספר עוסק במאמצים של רוז לפתור את התעלומה ועדיין אני חושב שהוא בעיקר קומדיה.

מהצד השני, בסוף הקריאה נהניתי מאותה תעלומה. הספר נסגר מאוד יפה ואני מודה שהיה לי חשד לגבי פתרון החקירה, אבל דווקא בזכות הכתיבה של קיי כמעט ולא התעסקתי בו. בקיצור, אם אתם קוראי מתח כבדים שרוצים לקרוא את הספר, שימו לב שהוא מאוד שונה, זה יכול להיות מרענן ומבריק לחלק מהקוראים, קצת פחות למי שמעדיף את התבנית הקבועה של הז'אנר.

הדמות של איתן מורכבת קצת. מעבר לזה שהוא מרגיש כמו קיי עצמו - בין אם במונחים טכניים ויבשים כמו היותו רופא וגאה, ובין אם ברמת הדיאלוגים, מה שבעיניי היה הכי מעניין בו כדמות זו ההתמודדות שלו עם הפרעה נפשית. אני לא חושב שחסרים ספרים ששמים בפרונט דמויות עם התמודדויות נפשיות (אם כי בהחלט יש מקום לשיפור), אבל בסיפור הנוכחי הקושי של איתן מאוד נוכח ומניע את העלילה. ובכל זאת, עם כל היופי בהצפת נושא כל כך חשוב, מדי פעם תהיתי איך איתן היה כדמות יותר קלאסית של "בלש".

ההומור והדיאלוגים מהספרים הקודמים נמצאים גם כאן. בכנות, זה כנראה הדבר שהכי ציפיתי לו ובגדול יצאתי מרוצה. אמנם היו רק כמה קטעים בודדים שממש הצחיקו אותי, אבל הטון הקליל והשנון קיים והיה כיף לחזור לסגנון הכתיבה שלו.

לסיכום

בעיניי הכי חשוב להבהיר דבר אחד: אם אתם רוצים עוד מסגנון הכתיבה של אדם קיי, קיבלתם. לא הייתי בוחר לקרוא אותו רק בשביל המתח שבו והאמת שאני גם לא חושב שהוא מתיימר להיות מותחן. מדובר בספר קופצני וקצת מטורלל שמתמקד בטון קליל וכתיבה קצבית.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, התמודדות עם הפרעה נפשית, סמים, בגידה

מיניות - בעיקר רמיזות גסות, יש קצת מזמוזים וסצנת יחסים לא מפורטת.

312 עמודים | תרגום: תומר בן אהרון | ספטמבר 2026

תודה שקראתם:)