גן עדן לאוגרים

גן עדן לאוגרים הוא ספר אגדה ריאליסטי מצמרר, עצוב ולא קל, אך כזה שחובה לקרוא וקשה להניח אותו. הכריכה והשם יוצאי הדופן קנו אותי ומשם סיימתי את כולו בקריאה אחת ומהירה.

📖 במה עוסק הספר?

הספר מתאר את החיים הלא פשוטים של איילת בת השמונה ואחותה הגדולה נוגה במשפחה לא מתפקדת, עצובה וקצת חסרת תקווה. ניכר שהאהבה שהייתה בין ההורים נמוגה, שכל אחד מהם סוחב פגמים קשים שהמפגש ביניהם רק מעצים (האב עם OCD וקשיים בתקשורת והבעת רגשות והאם עם הפרעת אכילה המלווה בתוקפנות). דינמיקה כזו לא יכולה להסתיים בטוב.

הספר מדלג בין הצגת המציאות כפי שהיא לבין האופן בו נוגה, האחות הגדולה, מתווכת אותה לאיילת גיבורת הספר. נוגה מנגישה את המציאות העכורה כסיפור אגדות בו הדירה היא ממלכה, המקרר הוא עץ תות, החדרים הם בקתה וצריף וחיים סביבם שלל יצורים שמחפשים להרע להם, למחוק את האושר מבית המשפחה ולהשאיר אותו ריק.

המשפט המוכר גורס כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ואילו כל משפחה אומללה אומללה על פי דרכה." האומללות של המשפחה היא קצת כמו תאונת רכבת. לא קל לצפות, אבל אי אפשר להסיט את הראש הצידה. 

הטריגרים רבים, אבל לא אוכל לחשוף אותם מבלי לעשות ספויילרים. 

📖 מה חשבתי על הספר?

+ אגדה יוצאת דופן: הגאונות של הספר באה לידי ביטוי באגדה שמלווה אותו. קראנו אינספור ספרים על משפחות לא מתפקדות, אבל הקפיצה בין המשפחה עצמה לסיפור האגדה שמסופר לאחות הקטנה ושהיא עצמה בוחרת לדבוק בו הוא מה שמעניק לסיפור את הלב שלו.

+ דמויות כובשות: הכתיבה והעריכה הצליחו לייצר אמפתיה לדמויות גם ברגעים הקשים שלהם, כשאמרו דברים שאסורים להיאמר או עשו דברים שאין מהם חזרה. כמובן שהדמות שהכי כואב עליה והכי קל להתחבר אליה היא של איילת, הגיבורה בת השמונה, האינטליגנטית, החדה והמעט אלימה שאוהבת אהבת נפש את אחותה הגדולה שעושה כל שביכולתה להגן עליה.

+ ללא שומנים מיותרים: הספר אינו ארוך ומגיע לכמאה וחמישים עמודים. אני תמיד מעדיף סיפור קצר יותר, אבל כזה שאין בו מילה מיותרת, על פני ספר ארוך ונמרח שניתן היה לחתוך ממנו שליש. במקום הפוך על מים קבלנו אספרסו מריר ומרוכז במיוחד.

📖 לסיכום...

סיפור אגדה שובר לב שקשה להניח. מומלץ.