ואיפה זה פוגש אותך

אני לא מבינה גדולה בספרים

אבל לא ממש נהניתי מהספר , יש רגעים מעניינים אבל לא הרגשתי שהכתיבה בו כזאת טובה . אם משווים אותו לספר " אולי כדאי לך לדבר עם מישהו " של לורי גוטליב ( שמי שקרא , קשה להימנע מהשוואה ) הספר " איפה זה פוגש אותך " בעיניי לא מספיק אמיתי וכן , נשמע שהרבה פעמים הסופר מנסה לכתוב בצורה שתשמע כמה הוא מטפל טוב , כמה כל המטופלים שכתב עליהם מלאי הכרת תודה וכמה עזרה ושינוי הוא העביר אותם , למרות שהוא בעצמו כותב בצורה אובייקטיבית שטיפול זה לא ככה פשוט ושזה יכול לקחת הרבה זמן עד שמרגישים בשינוי לטובה ( שונה אצל כל אחד ) ובסיפורים שלו בהרגשתי האישית הכל הולך כל כך בקלות , המטופלים שלו עוברים דברים לא פשוטים , השיחות בינו לבין המטופלים די פשוטות והמסקנות לעומת השיחה בתחושתי לא קרובות. ובאורח פלא כמעט כל מטופל יוצא בהרגשה טובה או לפחות שהמטפל העניק לו המון והוביל אותו לשינוי , שאני לא הרגשתי שקראתי את התהליך ואת הסיבוך שמאחוריו . אני לא רוצה לעשות ספוילר , אבל יש דמות שמגיעה לאיזשהו שיא קיצוני ומרגיש שבמקום שהכותב יכתוב בצורה כנה ואמיתית על המקרה הוא מנסה להישמע מוסרי וישר ולא ממש טיפולי , על כמה הוא מגנה את המקרה אבל לא ממש מרגישים את המורכבות שלו כמטפל , אני לא מספיק יודעת או מבינה בפסיכולוגיה או טיפול אבל מהמחשבה שלי אדם שלמד פסיכולוגיה וטיפול מסתכל בצורה מורכבת על מעשים מאוד מאוד קשים , כמו למשל פסיכולגים בבתי כלא שצריכים לטפל בכל מיני עבריינים , הם יודעים לעשות הפרדה מסלידה וגינוי ולדעת לטפל באותו אדם שביצע עבירה נוראית. לי הרגיש שבקטע המסוים הזה הכותב פשוט מנסה להישמע ישר וטוב בלי הרבה מורכבות . ולמרות הגינוי איכשהו המטופל שעשה את המעשה קיצוני ועבר חוויה קיצונית עדיין מכיר תודה למטפל , שוב פעם מין כתיבה כזאת צדקנית שהכותב מנסה לצאת הטוב בכל סיטואציה , גם מגנה וגם שכל המטופלים מרוצים ממנו . Long story short לא נהניתי מהכתיבה ציפיתי ליותר מורכבות ממטפל שכותב על עצמו ועל המטופלים שלו .