בני גבל

על מה הספר?

ארז הוא קצין צעיר בצה״ל, שנתקל במקרה רצח – והוא גם היחיד שראה איך המתנקש נראה. מתברר לו שהרצח הוא חלק מפרשת ריגול חמורה. הוא מתלווה לעמוס, איש ביון ותיק, והם מנסים למצוא את המתנקש ולעצור את המזימה שנרקמת כדי לפגוע בביטחון ישראל. כל זאת על רקע הגליל, לבנון, ואגדות עתיקות על הצידונים.

מה חשבתי עליו?

בני גבל פורש בפנינו רומן מתח צבאי מרתק, שנע בין שתי נקודות מבט (גוף שלישי מוגבל): ארז, ואשמון – המתנקש. זו לא תעלומת ״מי עשה את זה״, אלא מותחן ביון צבאי.

הכתיבה של גל מעולה. היא לא רק מותחת, היא ממש טובה. לאורך כל הספר הרגשתי כאילו אני צופה באיזו סדרת ״פאודה״, אולי עם קצת פחות אקשן והסתערויות – אבל בהחלט כל השאר: יהודים-ערבים, צבא, מודיעין, תככים ומזימות…

הדמויות אמינות, עגולות ומשכנעות, לכל אחת יש צורת דיבור שונה ומתאימה לה, והדיאלוגים ביניהם נהדרים. הם הרגישו לי מאד אותנטיים, וזה לא מובן מאליו בספרים.

גם כשיש חלקים שלמים של ״הרצאות״, כשעמוס מסביר לארז חלקים מסויימים שהוא חייב לדעת – בשום שלב זה לא מרגיש כמו הרצאה מייגעת. להפך, זה היה ממש ממש מעניין. והאמת היא שאני ממש בורה בהיסטוריה, או צבא, או היסטוריה צבאית – והרגשתי שלמדתי המון מהספר.

העלילה מתרחשת בשנת 97 ונפתחת באסון המסוקים שאותו אני זוכרת כילדה. באופן כללי הספר מאד ישראלי ומשובץ גם באיזכורים מהתנ״ך. כמו בספר הקודם של גל חרמון – היה מגניב ״לחזור בזמן״ אחורה, לתקופה שבה פלאפון היה מצרך נדיר, וכדי להשיג מישהו היה צריך לנסות להשיג אותו בטלפון הקווי בבית או אפילו להגיע אליו בהפתעה. אבל למרות שהספר מתרחש לפני 30 שנה – אין ספק שהוא רלוונטי גם להיום. הסכסוך עם שכנינו רחוק מלהסתיים.

הספר הוא מעין פריקוול לספר ״מים שקטים״, שיצא גם הוא בהוצאת כנרת. במים שקטים הגיבורים הם תמר וארז – ובמהלך החקירה הם פוגשים גם את עמוס. בין השורות אנחנו מקבלים רמיזות על העבר של ארז ועמוס, אבל לא פירוט לעומק. בני גבל מביא את הרקע של השניים – אבל הוא לחלוטין עומד בפני עצמו. אפשר לחלוטין לקרוא אותם כמו סדרה – קודם בני גבל ואז מים שקטים (שמתרחש כחמש שנים לאחר מכן).

איך לסכם אותו?

מותחן ביון צבאי מצויין וכתוב היטב, אפילו טוב יותר מהספר הקודם.

טריגרים ותכנים רגישים

התאבדות/רצח, פציעה, מעט סצנות של יריות / אקשן.

הוצאת כנרת זמורה דביר | 350 עמ׳ | אוגוסט 2026