חנות ספרים מול האגם

באתר הנפלא של שרית פליין, "אוצר מילים", שרית מציינת שהיא כותבת סקירות רק על ספרים שאהבה. ההסבר לכך מקסים, ואתם מוזמנים לקרוא אותו באתר. גם אני אוהבת לכתוב המלצות על ספרים שאהבתי, ולדעתי אף פעם לא כתבתי סקירה על ספר שפחות אהבתי. שזו הסיבה שדי התלבטתי אם לכתוב את הסקירה הזאת, על "חנות ספרים מול האגם", שלא נפלתי ממנו בלשון המעטה.

אבל אני מרשה לעצמי בכל זאת. גם כי ממש אהבתי את "חנות ספרים על גלגלים", הספר שזה לכאורה ההמשך שלו, וגם כי הסופרת לא ישראלית או דוברת עברית, ויש להניח שלעולם לא תקרא את הסקירה שלי – אז אני לא מסתכנת בלפגוע בה. ובעיקר, כי יש לי קצת מחשבות וטרוניות, ובא לי לחלוק.

על העטיפה של "חנות ספרים מול האגם" מצוין בהבלטה שהוא קומדיה רומנטית. יש גם ציטוט של הדיילי אקספרס "ספר רומנטי שכיף להתכרבל איתו", יש ציור של זוג מתנשק על ערמת ספרים, וגם לב קטן מופיע מתחת לשם הספר. בסדר, הבנו, מדובר בספר רומנטי! רק ש... 300 עמודים לתוך הספר בעל 448 העמודים הזה, והרומנטיקה עוד לא נזכרה להציץ.

עכשיו בואו, מספיק לקרוא את תקציר הספר כדי להבין לאן העלילה אמורה להוביל. זואי עוברת לסקוטלנד עם בנה הקטן והאילם מבחירה (שלו), והופכת להיות "אומנת מספר שבע" של שלושה ילדים שגרים בטירה עם אביהם השבור. האם היא תצליח לתקן אותו, את ילדיו, את הילד שלה, את עצמה ופחות או יותר את כולם?

נתחיל בטוב: הספר כתוב היטב, זורם ולעיתים כייפי לקריאה. ג'ני קולגן יודעת לכתוב. הדמויות עגולות ומעוררות הזדהות, לפחות חלקן. הגיבורה מעניינת וחמודה והילדים מורכבים ומסקרנים. א-ב-ל:

היו לי כמה בעיות עם הספר.

קודם כל כאמור, הוא הרגיש לי מאד לא רומנטי. היה ברור למדי שאנחנו אמורים לצפות לסיפור צלילי המוזיקה בין זואי לבין המעביד הקודר שלה. רק שעד... שזה... קורה...

יותר מכך, לא אהבתי כל כך את דמות הבוס, שהספר מציין שוב ושוב כמה הוא מזניח את ילדיו. איך אנחנו אמורים להזדהות עם מישהו כזה, ולמה שנרצה שהגיבורה תהיה איתו? ההצדקה שהספר מנפיץ בסופו של דבר להזנחה שלו הייתה אמורה לגרום לי להגיד "אה, טוב, הוא כזה קדוש ומאמי והכל בסדר, בואו נשכח את כל מה שעשה קודם!" אבל זה לא עובד ככה. החיים לא עובדים ככה. אתה לא יכול להיות אחלה, אבל בקטנה להזניח לגמרי את ילדייך, לא לדאוג להם לאוכל, לחברה, לחינוך, ועדיין לצאת "סבבה". צר לי.

ועוד משהו שהיה מבאס, אם אני כבר מקטרת: זהו ספר ההמשך של "חנות ספרים על גלגלים", וככזה, דמותה של נינה גיבורת הספר הקודם מופיעה פה. רק שמשום מה הסופרת החליטה שעדיף שנינה וזואי – גיבורת הספר הזה – לא יסתדרו ביניהן. וההחלטה הזאת מוציאה את נינה די רע. וזה, גבירותיי ורבותיי, לא הוגן כלפיי כל מי שאהב את הספר הקודם ואת נינה.

אני גם חייבת לציין שבשביל ספר שמוגדר קומדיה רומנטית ולא ממש היה רומנטי, הוא גם לא ממש היה... קומדיה. בחנות ספרים על גלגלים מצאתי את עצמי מחייכת ממש על התחלת הספר, עוד בהקדמה המגניבה שלו. וכל הטון היה מבדח וקליל וכייפי. בספר הזה אני לא חושבת שחייכתי פעם אחת.

זהו, סיימתי לקטר. יאללה, הולכת לראות את צלילי המוזיקה. אם כבר אז כבר.

חנות ספרים מול האגם, מאת: ג'ני קולגן. הוצאת הכורסא, תרגום: ניצן לפידות, 448 עמודים.