רק היפים

"רק היפים" שכתבה סוזן מייסנר ויצא בהוצאת מודן, הוא אחד הספרים היפים והמרגשים שתוכלו לקרוא.

לו הייתי ממשיכה לעבוד בחנות הספרים שעזבתי לפני ארבע שנים, אני יודעת בדיוק למי הייתי ממליצה עליו. לאינה, לקלרה, לחנה, לאיילה, לרחל ולכל הקוראות שאוהבות רומנים היסטוריים, סיפורים מתקופה אחרת, אבל כל כך רלוונטיים גם היום. לא יכולתי להפסיק לקרוא, וסיימתי את הספר עם דמעות בעיניים.

זהו סיפורה של רוזי, נערה בת שש־עשרה שהתייתמה מהוריה, שהיו כורמים בחווה בארה"ב בשנת 1938. היא נותרת גלמודה בעולם, תחת השגחת רשויות הרווחה. הרשויות מסכימות שתעבוד כעוזרת בית אצל בעלת הכרמים, שמקבלת עליה גם אפוטרופסות. אבל כמובן, הדברים מסתבכים...

לרוזי יש סינסתזיה (Synesthesia), ובעברית – עירוב חושים. זו תופעה נוירולוגית שבה גירוי של חוש אחד מעורר באופן אוטומטי ועקבי חוויה חושית נוספת. רוזי רואה צבעים כשהיא שומעת קולות. הוריה חשבו שעדיף לה לא לדבר על כך, כי אנשים לא יבינו ועלולים לחשוב עליה דברים רעים. וכך באמת קורה.

אני ממליצה לכם לקרוא מה עבר עליה, ותבינו עד כמה רשויות הרווחה באותן שנים היו פטרוניות, ולאן הגישה הזאת עלולה להוביל. הסיפור הבדיוני מבוסס על אנשים אמיתיים ועל מוסדות אמיתיים שפעלו באותן שנים.

הסיפור הזכיר לי את "הנשף" מאת אנה הופ ואת "מריר בפה" מאת מוניק טרואונג, והשאיר אותי עם המון מחשבות על אמפתיה, תמימות וכוחה של הבטחה.

ממליצה לכם ממש!!!!